חוק הרמת הצבא : עם מלואים. תרגום מהמקור התורקי. שנת 1332 לחשבון הממשלה – 1914 ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה (אך למעשה הודפסה ב 1916 על פי תוכן החוברת). חוקי הצבא העות'מאני. החוברת הודפסה עבור הציבור היהודי בארץ ישראל לקראת גיוסם של נתינים עות'מאנים לצבא עם פרוץ המלחמה. דפוס עזריאל, ירושלם – מהדורה ראשונה. נדיר.
הצבא העות'מאני של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 עבר רפורמות רבות במסגרת ניסיונות מודרניזציה. בשנת 1908, לאחר מהפכת הטורקים הצעירים, הונהגו חוקי גיוס כלליים, שהחילו לראשונה את חובת השירות גם על בני המיעוטים, כולל יהודים. לקראת מלחמת העולם הראשונה (1914–1918), עוד קודם לכניסתה של האימפריה למלחמה לצד גרמניה, הוחל גיוס נרחב של בני האוכלוסיות המקומיות. הגיוס עורר התנגדות רבה בקרב היהודים בארץ ישראל, שניסו לעיתים להימנע ממנו בדרכים שונות – מהגירה, התחמקות, או תשלום כופר נפש. הצבא העות'מאני היה רב-לאומי וכלל חיילים מכל רחבי האימפריה – ערבים, טורקים, כורדים, יהודים, נוצרים, בלקנים ועוד. בכל זאת הוא מילא תפקיד חשוב בזירות הלחימה במזרח התיכון.
בין שלל החוקים המופיעים בחוברת ניתן למצוא: "כל גבר עותומני טעון על פי חוק זה חובת צבא, יוצאת מן הכלל היא משפחת עותמן העליונה", חובת הצבא חלה על כל אדם בהגיעו לגיל 18, מופיעים תקנות הקריטריונים לגיוס, תנאי הפטור, המיון ליחידות השונות, דיני מס הצבא, תקנות מיוחדות למשרתים לזמן קצר, סדר יום הגיוס, הראויים לשירות "נשק": "שוקלים את החיל ומודדים את קומתו ואת היקף חזהו. החיל לעבודה בנשק צריך להיות בריא מאד, בעל קומה, מחונן בכח גופני לפי החק, המסוגל לשאת את תלאות המלחמה…", וכן נקבעו קנסות חמורים למשתמטים מחובת הגיוס – מופיע סעיף בו נכתב: "אלה שנתפסו אחרי שמלאו להם 35 שנה, ואפילו אם הם מסוגלים לעבודת הצבא, אין לוקחים אותם עוד לעבודה בנשק, אלא מעבידים אותם בעבודות בנין וסלילת דרכים במשך חמש שנים, ובעד יתר הזמן של חובת הצבא שמים עליהם מס צבאי". כמו"כ מופיעים דיני תשלומי כופר, ועוד.
45 עמ'. כריכה רכה, מקורית. מצב טוב מאד.
