חזית שנייה… אדמה חרוכה – חוברת תעמולה אנטישמית צרפתית מתקופת וישי המאשימה את היהודים ביצירת ה"אדמה החרוכה"

"DEUXIÈME FRONT… TERRE BRÛLÉE" – החזית השנייה… אדמה חרוכה – חוברת תעמולה צרפתית אנטישמית מתקופת שלטון וישי, המאשימה את היהודים ביצירת החורבן העולמי – ציטוטים כביכול ממקורות ישראל על המזימה היהודית. הוצאת Editions C.E.A, צרפת, 1944. נדיר ביותר. צרפתית.

כותר החוברת "Deuxième Front" – “החזית השנייה” מתייחס לדרישת ברית־המועצות מבעלות הברית (בעיקר בריטניה וארה"ב) לפתוח חזית מערבית נגד גרמניה כבר בשנת 1942. בצרפת, המונח הזה הפך נפיץ פוליטית: חסידי דה־גול רצו שחזית זו תביא לשחרור צרפת. תעמולת וישי והגרמנים הציגו אותה כ־“הרס מבפנים”, וטענו שפתיחת חזית שנייה תביא חורבן ודם על צרפת – Terre Brûlée, אדמה חרוכה. החוברת למעשה מאשימה את היהודים ביצירת ה"אדמה החרוכה".

בעמודי האמצע תחת הכותרת Terre brûlée : invention juive” – "אדמה חרוכה, המצאה יהודית" – כותב העיתונאי אנדרה שומה (André Chaumet, שומה היה אחד הקולות התעמולתיים הבולטים שפעלו בשירות משטר וישי ובשיתוף פעולה רעיוני עם התעמולה הנאצית), שמדיניות ה"אדמה החרוכה" – כלומר, השמדת אזורים, ערים ויבולים תוך כדי נסיגה – איננה טקטיקה צבאית סובייטית, אלא כביכול רעיון שמקורו ביהדות עצמה, פרי מוחם של היהודים ויצר הנקמה שלהם כלפי אומות העולם. בכותרת עצמה מופיע שילוב בין שני מיתוסים אנטישמיים קלאסיים: הרעיון שהיהודים הם “הורסי עולם” והם גם “הממציאים” של תורות הרס עולמיות. הכותב שוזר בטקסט ציטוטים מזויפים או מעוותים, כביכול מהתלמוד, שנועדו לייצר רושם של “עדות” דתית לכך שהיהודים שואפים להשמיד את הגויים. כך למשל הוא כותב: “Tu es le meilleur des goyim, tu peux le détruire, son bien si une loi le permet” – “אתה הגוי הטוב ביותר, השמד אותו, ואת רכושו אם החוק מאפשר לך זאת”. מדובר בזיוף אנטישמי ותיק מאוד, שמקורו עוד בעלילות מהמאה ה־19, אך כאן הוא מוצג כאילו מדובר בציטוט מהתלמוד.

בהמשך מובא הציטוט: “Après la guerre de 1914, nous les Juifs, avons eu la guerre de 1939. Nous avons voulu la guerre, nous les Juifs.” – “אחרי מלחמת 1914, אנחנו היהודים רצינו את המלחמה של 1939. אנחנו היהודים רצינו במלחמה.” – וריאציה של הצהרה מזויפת שיוחסה ל“מנהיגים יהודים” ונועדה לשכנע את הקורא שהמלחמות העולמיות עצמן נגרמו ביוזמת היהודים – רעיון שעמד בלב התעמולה הנאצית והווישיסטית כאחד.

המאמר כולו רווי שנאה כלפי היהודים כאחראים לכל הרס פיזי ומוסרי באירופה. שומה טוען שהיהודי הוא “אדריכל ההרס העולמי”, שהמציא את רעיון “האדמה החרוכה” כסמל לנקמתו בנוצרים ובאירופים. הוא כותב במפורש: “C’est la vengeance d’Israël.” – “זו נקמת ישראל.” כלומר, לא מדובר בטקטיקה צבאית של רוסיה, אלא בהגשמת נקמתם הנצחית של היהודים. הוא אף מזכיר בשמות יהודים צרפתים ידועים כמו ויקטור בש (Victor Basch), אינטלקטואל ונשיא ליגת זכויות האדם, ומציג אותו כדמות מרכזית בתכנון “אידיאולוגיית ההרס”. כך הופך המאמר לכלי פוליטי נוסף במאבק של הימין הווישיסטי נגד היהודים הליברלים והאינטלקטואלים המזוהים עם הרפובליקה.

הכותב משתמש בשפה דרמטית מלאה בביטויים תנ"כיים, בלשון של “חטא ונקמה”, ומלווה בצילומים של ערים הרוסות, גשרים שבורים ומאגרי דלק עולים באש, במטרה לקשור בין המלחמה לבין ה“המצאה היהודית” וליצור אצל הקורא פחד, גועל ושנאה. המאמר נועד לשכנע את הציבור בצרפת שהאויב האמיתי איננו גרמניה הכובשת, אלא היהודים והבולשביקים העומדים מאחורי בעלות הברית. בכך הוא משתלב באסטרטגיה הכללית של תעמולת וישי והנאצים בשנים 1943–1944, שהציגה את המלחמה כהתנגשות בין “אירופה הארית” לבין “הברבריות היהודית־בולשביקית”.

בעמוד אחר שכותרתו: "Le deuxième front réclamé par les trusts juifs" – “החזית השנייה נדרשת על־ידי הטרסטים היהודיים” נטען כי היהדות הינה כוח קפיטליסטי מאחורי הקלעים שמכוון את המדיניות העולמית ואת מהלכי המלחמה. במונח "טרסטים יהודיים" השתמשה התעמולה הנאצית והווישיסטית, במטרה להציג את המלחמה כמאבקם של הבנקים היהודיים ושל "הכסף היהודי" נגד גרמניה ואירופה ה"אמיתית". הכותב מתאר את בעלות הברית כמי שפועלות בשירות "ההון היהודי העולמי" שמטרתו להשמיד אוכלוסיות שלמות וליצור עולם חדש הנשלט על־ידי יהודים. מופיעים בו ביטויים שתעמולה זו הרבתה להשתמש בהם כגון: "ברבריות יהודית", "הרס עולמי", "בוז לחיים של גויים", וכן הטענה שהיהודים, לאחר שגורשו מאירופה ונושלו ממעמדם הכלכלי, נוקמים עכשיו באירופה באמצעות המלחמה.

בשולי אחד העמודים מופיע האיור: כספת ענקית – סמל ההון היהודי, ניצבת על הר של גולגולות – דימוי מצמרר, שמטרתו להראות את ה“זהב היהודי” בנוי על דם הנופלים. כביכול, היהודים שוחטים עמים שלמים כדי למלא את הכספות שלהם.

בעמוד אחר מופיעה מסגרת תחת הכותרת “AVEUX” (“וידויים”), ובה מצוטטים כביכול קטעים מתוך התלמוד, אך למעשה מדובר בזיופים אנטישמיים שפורסמו מאז המאה ה־19, במיוחד בחוברות של אדואר דרימון (La France juive). בין השורות המזויפות נכתב: – “Dieu donna aux Juifs le pouvoir sur les biens et la vie de tous les hommes.” — “האל נתן ליהודים שליטה על רכושם ועל חייהם של כל בני האדם.” – “Celui qui verse le sang d’un goy offre un sacrifice à Dieu.” — “מי ששופך את דם הגוי, מקריב קורבן לאל.” – “Les guerres sont les moissons d’Israël.” — “המלחמות הן היבול של ישראל.” כל אלו ציטוטים שקריים, שנועדו “להוכיח” כביכול שהיהדות מעודדת רצח, בגידה וניצול של גויים. תיבת ה“וידויים” נועדה לתת תחושה של תיעוד אותנטי, כאילו הדברים באים מתוך הספרות הדתית היהודית עצמה – טכסיס תעמולתי מוכר מהספרות האנטישמית הקלאסית.

זהו מסמך נדיר בתעמולת וישי־גרמניה, שבו כל המרכיבים של האנטישמיות האירופית מתלכדים – המיתוס הדתי, השנאה הכלכלית, פחד מהכוח היהודי, ושימוש באיורים וב“ציטוטים” מזויפים כדי להציג את השקר כעובדה. על כריכת החוברת נראה הסקרה-קר בליבר (Sacré-Cœur), כנסיית סמל על גבעת מונמארטר בפריז, מופצצת וחרבה, כשמעליה טסים מטוסים. המסר ברור: “אם תתמכו בבעלות הברית ותפתחו את החזית השנייה, צרפת, תיהרס כולה.”.

חוברות מסוג זה הופצו בהיקף מצומצם מאוד לעיתים לפי מחוזות או ערים — ורבות מהן אבדו לאחר השחרור, כשהחזקתן נחשבה לפשע שיתוף פעולה, מכאן נדירותה. שלוש רשומות בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat בספריות בצרפת ובגרמניה.

30 עמ'. קרעים בשולי עמוד השער. בלאי בחלק מהדפים. מצב טוב – בינוני.