Retour de Nuremberg – "חזרה מנירנברג" – רשמים חיים מאולם בית המשפט במהלך משפטי נירנברג נגד פושעי המלחמה הנאצים, מאת M. Jacques Rozner העורך הראשי של כתב העת Les Echos – "ההד". הוצאת Les Echos : Les presses modernes פריז, 1946 – מהדורה ראשונה. צרפתית. עותק מוקדש וחתום בידי המחבר.
רשמיו של לוחם התנגדות צרפתי שסייר בנירנברג ההרוסה לאחר מלחמת העולם השנייה בזמן שהיתה אזור בשליטה אמריקאית, ונכח במשפטי נירנברג לפושעי המלחמה הנאצים (רוזנר עצמו ישב בכלא הגסטפו במשך ששה חודשים בזמן המלחמה באשמת פעילות מחתרתית).
כעיתונאי צרפתי בכיר, הורשה רוזנר לשהות באולם בית המשפט במהלך משפטי נירנברג והוא מספק כאן רשמים מאלפים מההתרחשות אולם בית המשפט. תחילה מהצד הטכני – האופרציה המורכבת שנדרשה לעצב את האולם מבחינת תאורה, סאונד, התקנת מערכות התרגום בבית המשפט לארבע שפות צרפתית אנגלית רוסית וגרמנית. וכן האופן בו התארגנו המשלחות השונות מטעם המדינות לקראת הדיונים בבית המשפט. הוא מפרט אודות מאמצי התביעה עם צוות ענק של עשרות משפטנים שבזמן קצר היה עליהם ללמוד מליוני מסמכים ולדלות מתוכם את הראיות המפלילות כמו גם את השינויים הרבים שנעשו בכתב התביעה תוך כדי עבודה. רוזנר התרשם מהעובדה שנשיא בית המשפט לורנס האנגלי דרש מהצדדים השונים לספק הוכחה מיידית לכל טיעון שהועלה בבית המשפט, לכן עורכי הדין של המשלחות השונות עשו מאמצים להרגיל את עצמם להוסיף בתום כל משפט בדיון "כפי שמפורט במסמך המוגש לבית המשפט" ולציין את מספר המסמך. כמו"כ הוא מספר על הזלזול שהביעה בפניו התביעה האמריקאית והאנגלית בעובדה כי הנאשמים העיקריים הינם כמה בכירים נאצים בשעה שלמעשה ישנם אלפים רבים של גרמנים שאשמים לא פחות בפשעים הגדולים שנעשו בזמן המלחמה והם כלל לא נשפטים על מעשיהם: "הברבריות המפלצתית של הדוקטרינה הנאצית כלל לא נכפתה על העם הגרמני, הם היו חלק מהפשע" הם אמרו לו.
רוזנר הבחין בפושעים הנאצים מקרוב והוא מנתח את התנהגותם נוכח האישומים בפניהם ניסו להתגונן. כך למשל הוא מבטא את יחסם לסעיפי האישום החמורים שהוגשו נגדם: "כעת ברצוני לומר כמה מילים על הנאשמים. הם מחולקים ל-4 קטגוריות עיקריות: יש האדישים, יש כאלה שנלחמים להצלת חייהם, יש כאלה שאין להם אשליות לגבי גורלם, ובין הקטגוריה האחרונה הזו, אנחנו יכולים להבחין בין אלה שהרוסים באמת, אלה שהפחד מעונשם בא לידי ביטוי בגישה שלהם ואלה השולטים לחלוטין באירוע שבו הם נמצאים". מבין כל הנאשמים יוליוס שטרייכר נראה בעיניו כמשדר חוסר הכרה מוחלטת בפשעיו. בין אלה שהבינו את מידת האחריות שלהם ואת העונש הצפוי להם הוא מונה את פרנק – מושל פולין, ופריק – שר הפנים של ממשלת הרייך הגרמני. לגבי גרינג הוא כותב ש"כל תנועה שלו מראה ניסיון להדחיק את הסאדיסט שבו", והוא שמע מכנה את קבוצת התביעה בכינוי "חזירים".
בנוסף מתאר רוזנר את העיר נירנברג עצמה במהלך המשפט – בעיר שכולה חורבות הצליחה הראשות הצבאית האמריקאית לחסל גורמים חשודים כנאצים לאחר המלחמה באמצעות שירות הריגול. אזרחים גרמנים נלקחו לתקן את הריסות העיר, והם עצמם נאלצו להתקין את מאות הדוכנים בהם סופקו חומרי הסברה ברוח הדמוקרטיה. האוירה בעיר היתה מאד מתוחה וההבעה של הגרמנים בה היתה בין חשדנות גבוהה כלפי האמריקאים שנראה היה שהולכים להשתלט על כל תחומי חייהם, לבושה גדולה מהשפל אליו ירדה האומה הגרמנית בפשעיה שבמלחמה.
נדיר ביותר. שני עותקים בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
30 עמ'. מצב טוב מאד.
