טלאי צהוב של יהודי מהעיר זגרב - קרואטיה, מסומן באות Z (יהודי - židovska) ראשית שנות ה־40. נדיר.
עד מלחמת העולם השנייה, הבלקן בכלל ויוגוסלביה בפרט לא היו אזורים עוינים במיוחד עבור היהודים, בשונה מאזורים אחרים בהם היהודים סבלו במשך השנים, כמו ספרד המוסלמית ואירופה הקתולית. ב-5 באוקטובר 1940, ובהשפעתה של גרמניה הנאצית, חוקק ביוגוסלביה חוק ה"נומרוס קלאוזוס" (הגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות), שפגע קשות ביהודים, וברחבי המדינה החלו להופיע כתבי פלסתר נוסח ה"דר שטריימר" ועיתונים שכללו תעמולה אנטישמית. הסתבכותה הצבאית של איטליה ביוון, לצד סירובה של יוגוסלביה להצטרף ל"ציר המשולש" (גרמניה-איטליה-יפן), הביאה לפלישת כוחות ה'ציר' ולביתורה של יוגוסלביה באפריל 1941. צפון-מזרח סלובניה סופח לשטחו של הרייך וקרואטיה הפכה למדינה עצמאית וגרורה של גרמניה הנאצית והונהגה על ידי ד"ר אנטה פאבליץ' ותנועתו הפאשיסטית והפרו-נאצית האוסטאשה (Ustašee). יותר משהושפעה מדיניותם כלפי היהודים מאנטישמיות אידיאולוגית, ביקשו האוסטשים לרצות את הגרמנים וליטול לעצמם את רכוש היהודים. הטרור האוסטשי התפתח במהירות וכלל גזל של הרכוש היהודי, שליחת יהודים לעבודות פרך וחובה גורפת על כל היהודים להופיע בפומבי בטלאי צהוב - כולל תינוקות!. הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 והתגברות מעשי החבלה ברחבי קרואטיה הייתה האות לתחילת מעצר המוני של היהודים על פי צו שפורסם ב-26 ביוני 1941 בו נכתב: "היהודים מפיצים שקרים כדי לעורר אי-שקט באוכלוסייה, בספסרותם הידועה הם מקשים את אספקת אמצעי המחיה. לפיכך הנני קובע כי הם אחראים באורח קולקטיווי ומצווה לכולאם... במחנות ריכוז" (ראה ספרו של מנחם שלח "תולדות השואה" - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם תש"ן עמ' 147).
10x10 ס"מ. כתמים. מצב טוב.
