"איננו שונאים את היהודים ככאלה המצהירים על דת המנוגדת ואף עוינת לדת שלנו, אלא כגזע זר, שחנה בעבר בינינו בסובלנות, ותחת כיסוי הסובלנות הזו ביצע פלישה של ממש ויצר צרפת יהודית… כאשר הצדק הצבאי יעשה את שלו עבור הקצין שהואשם בבגידה, לא נרגיש כלל רגועים, כל עוד ארצנו נמסרת ליהדות ולבונים החופשיים". גיליון מס' 132 של העיתון "Courrier des Alpes" – "שליח האלפים" עיתון מקומי שיצא לאור בצרפת תחת כותרת המשנה המתייחסת לאזור בו הופץ "Echo de la Savoie et de la Haute-Savoie – מחוזות סבואה (Savoie) והאוט-סבואה (Haute-Savoie) שבמזרח צרפת, ליד הרי האלפים, סמוך לגבול שווייץ ואיטליה. מאמר מערכת אנטישמי חריף במיוחד הפותח את הגיליון, בעקבות מעצרו של אלפרד דרייפוס. יום שלישי, 6 בנובמבר 1894 – לאחר שפורסם בצרפת שמו של דרייפוס, כי הוא הקצין שנעצר באשמת בגידה.
המאמר הפותח את הגיליון מדווח על מעצרו של אלפרד דרייפוס היהודי באשמת בגידה ותוקף את היהודים כגזע שהשתלט על צרפת, ושדרייפוס הבוגד הוא רק סמל לתופעה רחבה הרבה יותר בה צרפת נמסרת לידיים יהודיות.
"שמו דרייפוס, למרות שלא פעל בגואנו. אפשר באותה מידה לקרוא לו דויץ, או יהודה איש קריות, כמו זה שרנן כינה "ג'נטלמן" טוב. הוא מכר רק את הצבא שאליו זכה לכבוד הבלתי ראוי להשתייך, ואת צרפת, שהיא לא רק אם הצרפתים, אלא שאוספת תחת כנפיה האימהיות, כמו התרנגולת, הרבה ברווזונים קטנים שטרם בקעו. איננו שונאים את היהודים ככאלה המצהירים על דת המנוגדת ואף עוינת לדת שלנו, אלא כגזע זר, שחנה בעבר בינינו בסובלנות, ותחת כיסוי הסובלנות הזו ביצע פלישה של ממש ויצר צרפת יהודית. יתר על כן, דתם אינה מטרידה אותם; הם נוהגים בקלות בהכפשות מועילות, והם תמיד מוכנים להעניק לקורבנותיהם את הנשיקה המפורסמת של האב הקדמון הגדול… זהו גזע, גזע שהוא יותר מאשר נפרד, גזע שאינו מתמזג, גזע בלתי ניתן לגישור. הם מרוויחים מהכל, אפילו ובמיוחד מהאסונות שלנו. שר מכרמיה כמעט גרם לנו לאבד את אלג'יריה בשנת 1870, בזמן שהגרמנים כיסו את שטחנו, וכרמיה אחר הציב את עצמו בראש מרד במרסיי באותו הזמן. ישנם 100,000 מהם בארצנו, ובזכות הרפובליקה המסונית, הם תופסים שם מקום כאילו היו 20 מיליון, תופסים את התפקידים הציבוריים העיקריים, שומרים על היציאות לשלטון.
פלא שהציבור הצרפתי ידע על מעלליו של דרייפוס. הוא נעצר לפני יותר משבועיים, נכלא, כך אומרים, תחת שם בדוי. הם ניסו להשתיק את השערורייה. הגנות מסתוריות מקיפות אותו… זה מכבר אנו משוכנעים שבגידה פועלת בצרפת ליום המבחן העליון. כאשר אדם אינו יודע כיצד להכות מרגלים זרים, כאשר אינו מעז אפילו תמיד לעצור אותם, כיצד יכלו הבוגדים שלא להחמיא לעצמם שהם נהנים מחולשה שיטתית, חוסר זהירות כרוני ושותפות בלתי מודעת?
האין זו גם בגידה של ממש, בגידה מסוג אחר, זו אשר, בעולם הבורסה והפיננסים, תומכת בכספי הציבור של מדינה בברית המשולשת וגורמת לשכר הדירה האיטלקי לעלות בפריז עד כדי כך שממשלתנו דאגה לדכא את הבגידה הזו?
היינו צריכים לדעת שאויבינו הופכים באופן טבעי את מטה משרד המלחמה, מבצר ההגנה הלאומית, לצללים. הם היו יותר מתמימים אם לא היו אומרים- לארגן את פעולותיהם המחתרתיות בכיוון זה, ואנו משוכנעים שאין להם אפילו דרייפוס אחד בשירותם. מעל לכל מחשבה זו היא שתמיד גרמה לנו לפחד מהמלחמה הבלתי נמנעת. כאשר הצדק הצבאי יעשה את שלו עבור הקצין שהואשם בבגידה, לא נרגיש כלל רגועים, כל עוד ארצנו נמסרת ליהדות ולבונים החופשיים".
הגיליון "Courrier des Alpes" (קורייה דה ז'אלפ) הינו עיתון מקומי שיצא לאור בצרפת ונשא את הכותרת "Echo de la Savoie et de la Haute-Savoie" – "הד סבואה והאוֹט-סבואה". מדובר בעיתון אזורי שעסק בעיקר בענייני מחוזות סבואה (Savoie) והאוט-סבואה (Haute-Savoie) שבמזרח צרפת, ליד הרי האלפים, סמוך לגבול שווייץ ואיטליה. הוא הופיע בימים שלישי, חמישי ושבת בהוצאת "Imprimerie Savoyardine". סבואה צורפה לצרפת רק ב-1860 (בעקבות הסכם עם איטליה), כך שהעיתון מייצג את הקול המקומי באזור בעל זהות אזורית חזקה שהשתלב ברפובליקה הצרפתית. העיתונות המקומית באותה תקופה שימשו לא רק ככלי תקשורת להפצת חדשות, אלא גם כבמות לעמדות פוליטיות ולעיתים גם אנטישמיות, כפי שמופיע במאמר הביקורתי נגד דרייפוס.
4 עמ'. 57 ס"מ. סימני קיפול. קרעים (משוקמים בנייר דבק) לאורך סימני הקיפול. מצב טוב.
