Juda. Kritische Betrachtungen über das Wesen und Wirken des Judentums – "יהודה. הרהורים ביקורתיים על טבעה והשפעתה של היהדות" – חיבור שטנה אנטישמי, מאת Karl Paumgartten, הוצאת Heimatverlag Leopold Stocker, גראץ (אוסטריה), [1922]. מהחיבורים אשר עיצבו את רוח האנטישמיות בצורתה הנאצית והכשירו את אווירת שנאת היהודים ברייך השלישי.
"היהדות, כמו רשת, משתרעת על פני כל העולם התרבותי היא, מבלי שתהיה לה מולדת משלה, גוזלת לעצמה את הזכות למולדת בכל מקום בו התיישבה, כל יהודי, בניגוד לסביבתו הלא יהודית, תמיד ובכל מקום מרגיש כנציג של כל עמו ומייצג את האינטרסים שלהם כאויב של מארחיו…" (מהספר).
פרסום אנטישמי חריף במיוחד המציג את היהודים כ"גורם זר", "מזיק" ו"איום גזעי" לעמים כולם, ובפרט לגזע הארי ה"עליון". הספר כתוב בסגנון “פסאודו-מדעי”, שהיה נפוץ אצל מחברים גרמנים ואוסטרים בעלי זיקה לאידאולוגיה גזענית, ומלווה באיורים וקריקטורות אנטישמיות בוטות. שנאת היהודי מוצגת לאורכו של כל הספר כמציאות “מדעית”, כמעט טבעית. כבר מן העמוד הראשון נוצרת אווירה של איום: היהודי מתואר ככוח נסתר, כישות גזעית זרה שמרחפת מעל החברה האירופית ומחלישה אותה מבפנים. הסגנון משלב בטחון עצמי מזויף עם שפה “מחקרית”, כאילו המחבר חושף עובדות נסתרות שלא העזו אחרים לומר בקול. האיור על הכריכה יהודי מזרח אירופאי בפנים סטראוטיפיות, עיניים כבויות פאות וזקן פרוע משמש שער פסיכולוגי: עוד לפני שהקורא נחשף להסברים המפורטים על אופיו ומסוכנותו של היהודי הוא מוזמן לראות ביהודי דמות קבועה, טיפוסית, מאיימת. הטקסט מטעין את תודעת הקורא במתח מתמשך, כאילו היהודים אינם עם לעצמו אלא כוח אנטי מוסרי מתוכנן ומתואם, שמטרתו לפורר תרבות ולפרק כלכלות.
כך נתכוון באומגרטן ליצור אצל הקורא תחושת סכנה, שמעניקה לגיטימציה רגשית לשנאה עוד לפני כל טיעון “אינטלקטואלי”. הספר אינו מסתפק בהסברים יבשים אלא מנסה ליצור אווירה שבה הדמוניזציה של היהודי הופכת להסבר “הגיוני”. כמו״כ מופיעים משפטים שטניים העושים בין היתר שימוש מכוון בעולם הדימויים מתחום בעלי החיים – באופן הידוע מה״דר שטירמר״ הנאצי, כגון: "הקשר בין אריות ליהדות דומה לזה שבין כלבים לחתולים. גם כלבים וגם חתולים שייכים לאותה מערכה (בעלי חוליות), לאותה מחלקה של בעלי חוליות (יונקים) ולאותו סדר של יונקים (טורפים). …והנקבות שלהם ממליטות גורים חיים ומניקות אותם… ועכשיו מגיע ההבדל: הכלב והחתול שייכים לסוגים שונים של טורפים: הכלב שייך למשפחת הכלבים (טורפים דמויי כלב, עם זאב, תן, יוקה), החתול למשפחת הפלידה (טורפים דמויי חתול, עם אריה, טיגריס, יגואר, פנתר, שונר)… הבדלים פיזיים אלה מחוברים, בין היתר כתוצאה מהם, בין היתר מסיבות אחרות, על ידי הבדלים באינטלקט, אופי ואורח חיים הם הגורם לעוינות בין כלב לחתול, אשר, בהתאם לנסיבות, נעה בין אדישות לאיבה קטלנית…".
כמו"כ מסלף המחבר את המקורות העבריים ועושה בהם שימוש מעוות כאילו הדת היהודית עצמה מצווה את מאמיניה לבצע את כל העוולות שבעולם. את האמונה היהודית הוא מכנה "התאולוגיה היהודית העויינת", ומעוות את השתלשלות ההיסטוריה היהודית כדי שתתאים לאוירת הדה-הומניזציה שהוא מנסה ליצור. בחלקו השני של הספר תחת הכותרת "חיים ביחד על אדמת גרמניה" עובר המחבר להדרכות מעשיות, כיצד לזהות יהודי על פי מראהו, התנהגותו, שפתו וכדו', למרות שלדעתו הצליחו היהודים להתערבב בחברה הגרמנית עד כמעט לבלי הכר.
בית ההוצאה Leopold Stocker היה אחד המו"לים המרכזים הגדולים באוסטריה לתעמולה אנטישמית וגזענית. הוא עבד בשיתוף פעולה רעיוני עם תנועות ימין קיצוני, לאומנים פנגֶרמנים, ובהמשך עם אנשי התעמולה הנאצים. הספרים מבית הוצאה זה הופיעו ברשימות קריאה של קבוצות נוער נאציות. המחבר השתייך לזרמים הלאומניים־פנגֶרמניים שפעלו באוסטריה בראשית המאה ה־20, ובמיוחד בתקופה שקדמה לעליית הנאציזם. ספריו של פאומגארטן משקפים את הקרקע התרבותית־אינטלקטואלית שממנה צמחו הלכי רוח אנטישמיים, אשר עיצבו את השיח הציבורי ברוח הנאציזם באוסטריה וגרמניה בשנות ה־20 וה־30.
246 [2] עמ'. מצב טוב.
