״שנאת יהודים לאומות העולם עוברת כחוט אדום דרך טקסט התלמוד המשתרע על פני אלפי עמודי פוליו…״ – Talmud-Geist (“רוח התלמוד”) פרסום אנטישמי מאת הספרן האנטישמי Johannes Pohl מי שהיה אחראי בפועל לביזת אוצרות התרבות של יהודי וינה. הוצאת האס אס הנאצי Nordland Verlag. ברלין, 1941 – מהדורה ראשונה. נדיר ביותר. גרמנית.
פרסום אנטישמי המציג את התלמוד והמסורת היהודית בצורה מעוותת במטרה להצדיק את רדיפת היהודים הנאצית. לכל אורך הספר נעשה שימוש בציטוטים חלקיים, בהקשרים מסולפים ובטענות כוזבות כביכול בשם ההלכה התלמוד והמסורת היהודית, כאילו הדת היהודית מצווה על מאמיניה על שנאת הגוי, רדיפתו, רציחתו, ומבטיחה למאמינה שכר על כך בעולם הבא. הכותב טוען כי היהודים הפעילו מערכת פנימית עניפה של צנזורה עצמית במשך מאות שנים במטרה לשנות ביטויים שהופיע בטקסט המקורי של התלמוד כדי שאומות העולם לא ״יגלו״ את סודם של היהודים. בהמשך הוא בוחר להתמקד באותם קטעים בתלמוד מהם עולה כביכול יחס עויין כלפי הלא יהודים ״אמירות הגדושות בשנאה ובוז״, וכן מה שהוא מכנה ״תעמולת המלחמה״ של התלמוד, בצטטו קטעים העוסקים לכאורה בהשתלטות יהודית עולמית, וכן מה שהוא מכנה ״עבירות שונות כגון ריבית, מרמה, הונאה, ניצול, גניבה, שוד, העלמת מס ושכר, הוראות התר ברכוש לא יהודי, ועוד, כאשר הוא קובע: ״שנאת יהודים ללא יהודים עוברת כחוט אדום דרך טקסט התלמוד המשתרע על פני אלפי עמודי פוליו…״. הספר מלא לכל אורכו במשפטי שטנה קשים כגון: ״היהדות מגיעה מעולם שהוא תועבה לרגשות האירופאיים״, ״זוהי דת מאובנת…״, ״הסתה לשנאה נגד לא יהודים היא חלק מהדת היהודית״, ״מאפיין אופייני של התלמוד היהודי הוא שהוא עוסק בהרחבה בהיבטים האפלים והצלליים של חיי האדם… ניתן לכנותו תורת חטא ולא תורת מוסר״. ומצוטטים בצורה מסולפת אינספור קטעים מהתלמוד היהודי בהם מתכוון המחבר ״לחשוף״ לקורא הגרמני את ה״אמת״ על היהדות. בפרק שכותרתו: ״מתוך האתיקה התלמודית״ טוען המחבר כאילו היהדות מסיתה לרצח של לא יהודים, ובכך למעשה יוצר עלילת דם נוסח גרמניה הנאצית על פי המקורות היהודיים כביכול.
המנגנון הרטורי של הספר הינו לקיחת הלכות מורכבות, שנכתבו בין רבנים, בהקשר היסטורי-משפטי מסוים, והוצאתן מהקשרן כדי ליצור רושם של עוינות, תככנות ושנאה כלפי הגויים. נעשה כאן שימוש מגוחך בהשמטות, קיצורים והחלפת מונחים (כמו “עכו״ם”, “גוי”, “כותי”, “מומר”) כדי להקל על הקורא הלא מיומן לקשר בין ההלכה לתעמולה גזעית מודרנית. חוברות מסוג זה נועדו להציג את עצמן כמתווך בין עולם הלכה יהודי מורכב, סגור ורב שכבתי לבין דימוי סטריאוטיפי פשוט וחשדני, תוך ניצול בורותו של הקורא בקוד הפנימי היהודי. הקורא שלא הכיר את היהדות מעיקרה, פגש לראשונה את המושג “שולחן ערוך” דווקא דרך הצגה קריקטורית, הבנויה לכאורה על “ציטוטים” המוכיחים שנאה או אפליה. היהדות הפכה בעיני הקורא ממסורת דתית־משפטית לתופעה זרה ועוינת, ואווירת הספר מציגה לקורא מעין ״סוד יהודי״ שהתגלה.
המחבר יוהנס פול (1904-1960), כומר גרמני, נאציונל-סוציאליסט – מי שהיה האחראי להשמדת אוצרותיה הרוחניים של יהודי וילנה. פול עבד במחלקה המזרחית של ספריית המדינה הפרוסית בין השנים 1935 ל-1936 ובין השנים 1939 ל-1941. פול, שפוטר אז מתפקידו ככומר, התלהב יותר ויותר מהנאציונל-סוציאליזם והצטרף למפלגה הנאצית (NSDAP) בשנת 1940. הוא כתב עבור "Mitteilungen über die Judenfrage" (תקשורת על השאלה היהודית), שפורסם על ידי המכון לחקר השאלה היהודית, וכן עבור העיתון השבועי האנטישמי "דר שטירמר" מיסודו של יוליוס שטרייכר. במהלך מלחמת העולם השנייה, פול יצר קשרים של שיתוף פעולה עם משרדו של רוזנברג. בהתבסס על קשרים אלה, בשנת 1941 הוא הפך לספרן במכון לחקר השאלה היהודית. בהזמנתו של אלפרד רוזנברג, פול, כחבר במועצת המחקר האירופית (ERR), נסע דרך השטחים הכבושים כדי "לסקור" כתבים שימושיים עבור המכון בספריות. המשמעות המעשית היתה גניבת חומרים שמישים לטובת התעמולה הנאצית. בינואר 1942 פול השתתף בביזה והרס של רכוש תרבות של יהודים בוילנה. הוא גנב את הספרים וכתבי היד היקרים ביותר מהמוזיאונים והספריות של וילנה. חלק קטן מהביזה הועבר למוזיאון המתוכנן בפרנקפורט ואת היתר מכר למפעל נייר. את דפי התלמוד מבית הדפוס הידוע של האלמנה והאחים ראם הוא מכר כחומר יציקה (עובדות אלו גילה מ. דבורצקי מאוניברסיטת בר אילן בפתיחת אוסף שרידי ספריית שטראשון שהגיעו מניו יורק לספריה התורנית של היכל שלמה בירושלים בשנות החמישים). יתר על כן, הוא אימץ במלואו את התעמולה של מפקדיו ופרסם כתבים אנטישמיים רבים, שתקפו בעיקר את היסודות האינטלקטואליים של היהדות והתלמוד. מסתיו 1943 עבד פול עבור כתב העת האנטישמי של רוזנברג.
נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
121 [1] עמ׳. מצב טוב.
