מכתב חריף במיוחד ששלח העיתונאי מלכיאל גרינוולד לד"ר משה קרן (כתב ופרשן פוליטי בעיתון "הארץ") נגד ישראל קסטנר בעיצומה של הפרשה שטלטלה את מדינת ישראל, לאחר מתן גזר הדין במשפטו בו נקבע על ידי השופט כי בנימין הלוי כי קסטנר "מכר את נשמתו לשטן" בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו. 10 ביולי 1955. הדפסה במכונת כתיבה וחתימת ידו של גרינוולד. גרמנית.
המכתב נשלח לד"ר קרן בעקבות תגובה צוננת שפרסם לאחר שנפסק דינו של קסטנר. במכתבו מתבטא גרינוולד בביטויים קשים ביותר נגד קסטנר ואופיו וכותב: " בכל חייו, האיש הזה מעולם לא עבד שעה אחת בעסקנות, תמיד רק בשביל כסף ו … דברים אחרים, כי שחקן קלפים והימורים פתולוגי, נבל, שיכור, רודף שמלות לעולם לא יכול להספיק לו כסף. יש לומר, לזכותו של עורך דיני, שמסיבות זהירות, הוא לא רצה לפנות ל"דברים ישנים", כי אחרת המשפט עדיין לא היה מסתיים. אני יכול להציג בפניכם עשרות אנשים החיים כאן שנפלו קורבן להונאת הדרכון והתעודות שלו כבר בתחילת שנות ה-30. הוא סיכן ישירות את חייהם של האנשים האלה כאשר נמלטו מקלוז' כפליטים צבאיים, והכספים שהופקדו בידיו אבדו. הזמן יגיד, בהחלט יתכן שכל העניינים האלה יפתחו מחדש במקרה של חקירה נוספת, ותיק חבילות המתנה ה"חסרות" של עובדי הכפייה הרעבים והקפואים בדרום רוסיה, שהביא לחקירה משמעתית ארוכה (וטיוח פתטי ומעורר רחמים) וכו', הגנה על ה"עסקן" מפני. טרחו לאתר את הנתונים שלי, ואולי תחוו ניסים משלכם. אולי אתם מתעניינים גם בקשר השערורייתי והקרוב של קסטנר עם האנטישמי הפרוע ד"ר ואיה-וויבודה שנדור בטרנסילבניה. ג'והן גם היה מעוניין לאסוף מידע בנושא ולשאול את קסטנר מדוע הוא יכול לומר לשופט שהוא לא יודע "היכן, עם איזו מפלגה, מקומו בישראל" כאשר הוכח שלאחר הגעתו המאוחרת באופן מחשיד לכאן, הוא חיפש קשרים עם מפלגות שונות, אפילו עם לח"י, בתמורה להבטחה למשרה בשכר טוב בחו"ל? אדם שהשתייך למפא"י בחו"ל בשכר קבוע אינו יודע היכן יהיה מקומו בישראל. האם הוא לא קרייריסט מהסוג הגרוע ביותר? אני לא רוצה להטריד אותך עם עוד דברים מבשרים רעות, אבל אולי, כעורך של עיתון בעל מוניטין, כדאי שתשקול האם בחרת בדרך הנכונה בטיפול בעוולותיו של קסטנר… מלכיאל גרינוולד".
ישראל רודולף קסטנר – עיתונאי, משפטן ופעיל ציוני בהונגריה בתקופת השואה. נודע בעיקר בזכות מאמציו להציל יהודים הונגרים, ובמיוחד בהובלת הרכבת שיצאה מבודפשט לשווייץ ביוני 1944 – ובה ניצלו כ-1,684 יהודים, תוך תיאום עם אדולף אייכמן ואנשי האס-אס. לאחר עלייתו לארץ, הפך קסטנר לדובר משרד המסחר והתעשייה ולפעיל פוליטי במפא"י. אך בשנת 1952 פורסם בעיתון השבועון "העולם הזה" מאמר שתקף אותו קשות והאשים אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים. העיתונאי מלכיאל גרינוולד, בעלונו המשוכפל תחת השם "מכתבים לחברי המזרחי", האשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים, בכך שכביכול "מכר את נשמתו לשטן" כדי להציל את מקורביו, תוך הסתרת מידע על גורל יהודי הונגריה. מדינת ישראל בחרה להעמיד את גרינוולד לדין על הוצאת דיבה, והפכה בכך את קסנר למעין תובע מטעם המדינה. ב 22 ביוני 1955 פסק השופט בנימין הלוי כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן" – קביעה קשה ביותר, שהתקבלה כהצדקה לטענות גרינוולד. הלוי קבע שקסטנר הסתיר מידע מיהודי הונגריה על גורלם במחנות ההשמדה, וכי עדותו לטובת פושע נאצי במשפט לאחר המלחמה (קורט בכר) מצביעה על "שיתוף פעולה". הציבור בישראל סער. ממשלת מפא"י, שעמדה מאחורי קסטנר, הותקפה קשות. קסטנר הפך לסמל ציבורי של "הסתרת האמת" ו"אטימות שלטונית". במרץ 1957 נרצח קסטנר בתל אביב על ידי מתנקש מהימין הרדיקלי. לאחר מותו הפך בית המשפט העליון את עיקר פסק הדין. נקבע כי גרינוולד אכן הוציא דיבת קסטנר וכי אין כל ראיה שהוא "שיתף פעולה" עם הנאצים. הפרשה חידדה את הקרע הפוליטי בישראל בין ימין לשמאל, בין גישות שונות ליחס לשואה, ובין מוסר אישי להישרדות ציבורית.
[2] דף. 28×21 ס"מ. מצב טוב.
