מכתב היסטורי מאת דוד בן גוריון לרמטכ"ל דאז מרדכי מקלף (הרמטכ"ל השלישי של צה"ל בשנים 1952-1953) בו מתווה בן גוריון את הדרך בה צריך להיבנות צה"ל, ומורה לשחרר מהצבא את כל החיילים הלא חיוניים למאמץ המלחמתי לטובת המאמץ האזרחי. הדפסה במכונת כתיבה על גבי נייר מכתבים רשמי של ראש ממשלת ישראל וחתימת ידו של בן גוריון. כמו"כ תיקונים קלים בגוף המכתב בכתב ידו של בן גוריון. ירושלים 8 בדצמבר 1952.
במכתבו מסביר בן גוריון למקלף כיצד היא חלוקת הכח הנכונה בין הצבא לצרכים האזרחיים: בטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללות של עם ישראל, ולא על יכולת הצבא בלבד – אל היכולת הצבאית יש לצרף את יכולת המשק, הכלכלה והמוסר היוצרים כולם יחדיו את כוחו של העם. בדבריו מדגיש בן גוריון כי הצבא איננו הגורם היחיד לביטחון ישראל. הוא מוסיף כי תפקידו של הצבא הוא להיות מוכן לבלום פלישה פתאומית של האויב, אך ככל שאין הצבא זקוק לחיילים למטרה זו עליו לשחררם לטובת המשק וכלכלת המדינה. בן גוריון מוסיף ומתווה הוראות פרטניות בקו זה: "יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשרות הצבא, ולבטל את כל הפונקציונלים (בין חיילים בין אזרחים) שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא, ואפשר לעשותה בבתי מלאכה אזרחיים או על ידי קבלנים פרטיים", וממשיך ומורה: "שיא כוח האדם בצבא הקבע גבוה למעלה מן הצורך ומן היכולת, ויש להקטינו באלפיים איש, ולשחרר כל הבלתי יעילים והבלתי הכרחיים" . כמו"כ במובן הכלכלי קובע בן גוריון כי "יש לפטר משרות חובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים לאחר שעברו אימון בסיסי מלבד בעלי מקצוע חיוניים לצבא" , ומורה לרמטכ"ל לבטל כל כפילות בשירות הביטחון.
השקפת עולמו של בן גוריון כפי שהיא באה לידי ביטוי במכתב היתה אז "נגד הזרם" כשמערכת הביטחון דרשה עוד ועוד גיוסים בהעמידה את צה"ל כזרוע החשובה ביותר של מדינת ישראל. ואף שבן גוריון עצמו היה זה אשר הגדיר את צה"ל כ"צבא העם" הוא ידע לסמן לו גבולות ברורים. בשנת 1952 ניצבה מדינת ישראל הצעירה בפני אתגר כפול: מצד אחד, התמודדות מתמשכת עם איום ביטחוני מצד שכנות עוינות, ומצד שני – בנייה כלכלית וחברתית כמעט יש מאין, תוך קליטת גלי עלייה המוניים. צה"ל היה עדיין צבא בהתהוות, אך כבר הפך לארגון ממוסד עם צבא קבע, שירות חובה, ומערכות תמיכה אזרחיות פנימיות רחבות. על רקע זה, הדגיש בן גוריון כראש הממשלה ושר הביטחון, כי ביטחונה של ישראל אינו נשען על הכוח הצבאי לבדו, אלא על מכלול הכוחות של העם כולו: המשק, הכלכלה, המוסר הלאומי והחוסן האזרחי. במכתבו מ־1952 הוא מבקש לעצב את דמותו של צה"ל כצבא יעיל, מדוד וקשוב לצרכים האזרחיים של מדינה מתפתחת, היודע את גבולותיו. מדיניותו שיקפה גישה מערכתית מושכלת, לפיה צבא חזק אינו נמדד בגודלו ובגיוס כל מי שרק ניתן, אלא בהכרת מקומו במכלול האיזון בין ביטחון לבין פיתוח לאומי, ושחרור מספר החיילים המפר איזון זה.
[2] דף. 28×22 ס"מ. .נייר מכתבים רשמי. חורי תיוק. מצב טוב.
