גיליון השבועון הבלגי LE SOIR Illustre מיום 3 במאי 1945 המתעד לראשונה את המראות הקשים שנגלו לעיני כוחות הברית בשחרור מחנה בוכנוואלד – במרכז הגיליון תצלומים היסטוריים נדירים של ראשוני הניצולים בחיים מהמחנה. בתקופת הכיבוש הנאצי (1940–1944) – העיתון נשלט בידי הגרמנים ופורסם תחת פיקוח תעמולתי. לאחר השחרור, העיתון שוקם וחזר לקו העצמאי שלו. לפנינו אחד הגיליונות הראשונים שיצאו לאחר שחזר העיתון לבעלותו המקורית.
בשער הגיליון תצלום המתעד את ה'מפגש היסטורי בין הצבאות הרוסים לצבאות האמריקאים'. בעמודי האמצע של העיתון כתבה נרחבת ותצלומים רבים אשר צולמו בידי צלם העיתונות Roger Crouquet, בהם נראים הניצולים הראשונים במחנה שפגשו חיילי בעלות הברית, במדי אסיר בלויים יושבים בחצר המחנה במבט של שמחה ויגון מעורבים. וכן תצלומים קשים של גופות הנספים.
התצלומים מתוארים: בשולי תצלום של אסיר מבוגר נכתב: "כמה עצב אין סופי ישנו בפנים האלה", בשולי תצלום אסיר אחר נכתב: "לכולם יש את הפנים הכחושות האלה ואת הלהבה הקשה הזאת בעיניים", ו"עדיין מתקשה לחייך חיוך ראשון"; "כאן לפנינו הגרדום… החבלים שקשרו אלפי צווארים עדין תלויים שם… משמאל לגרדום ערימה של עצמות… החולים במצב קשה מפונים באמבולנס של הצלב האדום לטיפול",
צלם העיתונות Roger Crouquet מוסר כאן את אחד התיאורים הראשונים שנכתבו אי פעם על זוועות בוכנוואלד. הוא ואנשיו סרקו את החדרים השונים במחנה, וכך הוא כותב: "ביקרנו במקומות הגיהינום, במרתפים הנוראיים שבהם נהרגו ונרצחו קורבנות חפים מפשע, בשם משטר כוח שהופל כעת. בשם אדם שעלול היום להיות מת… החבלים שהידקו אלפי צווארים עדיין תלויים שם. הסולם, שנלבש על ידי הרגליים שנצמדו אליו בשנייה האחרונה… יש ערימה של עצמות אדם. כאן הושלך האפר של כל הנשרפים. משמאל לגרדום, על שולחן, הונחו כמה עציצים של פרחי קיר. מאחורי השולחן הזה התבונן התליין… בעוד שהקורבן המסכן, נסער ברגעיו האחרונים השתלשל בקצה החבל, השומר שתה. בוא ניכנס למשרפה. היא מורכבת משתי סדרות של שלושה תנורים. בכל אחד מהם אנו עדיין יכולים לראות חתיכות של גופות אכולות למחצה. לידו נמצא תא העינויים. זהו חדר נמוך, מרובע בערך. הקירות מצופים בווים. הגוססים נתלו שם… המסה נמצאת שם על הקרקע. היא מוכתמת בדם. בוא נלך לראות את המעבדה, היא הותקנה במרתף. רופאים באו להזריק לאסירים שנבחרו במיוחד למטרה זו, מחלות שאת התפתחותן הם יכלו לעקוב אחר כך בנחת. גם בחדר הזה נשתמרו גופות עם קעקועים מעניינים. העורות היו שזופים, ואז עובדו לכריכות או אהילים. יש מקרה של מנהל מחנה שראה יום אחד קעקוע מוזר על גבו של אסיר, כמה ימים לאחר מכן, האסיר הזה מת. גופתו הלכה למעבדה ועצמותיו ועורו שימשו להכנת אהיל על ידי אשתו של האיש הזה ששמו ידוע לנו, דוקטור קוך, שדהרה על גבי סוסה על פני המחצבה שבה עבדו. היא ניסתה להפיל אותם ותוך כדי כך היא הצליפה בכל מי שהיה בהישג ידה. הבה נחזור אל האור ונצא מהחדר המזוויע הזה שבו גופות הקדושים שימשו כצעצועים לאדוני השעה. במתחם סביב עשר גופות, הנערמות זו על גבי זו, מוכנות לפינוי. זו המנה היומית, כפי שאמרו האחראים על השמירה על המחנה… מאות אלפי רוסים, פולנים, צ'כים, צרפתים ובלגים נרצחו באכזריות. כל המחנות המשוחררים מספרים על השם היחיד של בוכנוולד. בפארק המקיף את הצריפים היה עץ אלון שבו גתה הגיע פעם לעשות מדיטציה. אלון זה נהרס במהלך הפצצת מפעל סמוך. במשך חודשים תלו הגרמנים מאות אסירים מענפי העץ הזה. אם גתה היה חי בתקופתנו, לא הייתה לו הזדמנות לעשות מדיטציה מתחת לעץ האלון האהוב עליו. הנאצים בהחלט היו תולים אותו שם".
ביתר דפי הגיליון – כתבה על הנסיכה המלכותית אליזבת מאנגליה בגיל 18, אסירים מבעלות הברית שהוחזקו בידי הגרמנים ושוחררו, כתבה נרחבת על הטייסת של בעלות הברית, הפנים ההרוסות של גרמניה הנאצית – תצלומים של עיי החרבות של מה שנשאר מערי גרמניה לאחר הפצצות בעלות הברית – "זה מה שהם יודעים לעשות עכשיו, להניף דגלים לבנים ברגע שחיילי בעלות הברית מופיעים", ועוד.
ה Le Soir Illustré היה מגזין שבועי בלגי בשפה הצרפתית, שנוסד כחלק מהעיתון הבלגי Le Soir. הוא החל את דרכו בשנת 1928 ושימש כמוסף עשיר בתכנים חזותיים, שהתמקד באקטואליה, תרבות, אופנה, קולנוע, היסטוריה ונושאים בינלאומיים. בתקופת הכיבוש הגרמני (1940–1944) – כמו העיתון Le Soir, גם Le Soir Illustré היה בשליטת הגרמנים ופורסם תחת פיקוח תעמולתי. לאחר השחרור, העיתון חזר לקו העצמאי שלו.
גיליון שלם. 39 ס"מ. מצב טוב.
