מכתב חשוב מהראי"ה קוק לרבה של לונדון רבי יוסף צבי הרץ בתגובה להתייצבותה של המשלחת הערבית לפני הבישוף מקנטבורי. הדפסה במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבנות הראשית לארץ ישראל וחתימת ידו של הראי"ה קוק. ד' אלול תרפ"א (7 בספטמבר 1921).
במכתבו כותב הראי"ה קוק שכל המצג שווא שהציגה המשלחת הערבית בפני הבישוף מקנטבורי כאילו היהודים רוצים לדחוק את רגלי הערבים ולקפח את זכויותיהם "כל אלו הן עלילות שוא ככל עלילות ששונאי ישראל רגילים בהם". ומבקש מרבי הרץ לפנות במהרה לבישוף בשם הרבנות הראשית לארץ ישראל ולהעביר לו את המסר כי אין בכוונת היהודים להצר את רגלי יושבי הארץ ולקפח את זכויותיהם, "כל שאיפתנו היא לבנות את ארצנו הקדושה שהיא חרבה ושוממה באופן שהבנין שלנו יביא ברכה לכל יושביה", וכי בדבר תהיה אף ברכה לכל האנושות.
לאחר פרעות תר"פ (1920) והגעת הנציב העליון הרברט סמואל, ההנהגה הערבית ניסתה לעצור את יישום הצהרת בלפור ומדיניות "הבית הלאומי". ב־1921 נשלחה משלחת ערבית־פלסטינית רשמית ללונדון, בראשות מוסא כאזם אל־חוסייני (ראש העיר ירושלים לשעבר) ובהשתתפות דמויות פוליטיות ומנהיגים דתיים מוסלמים ונוצרים. המשלחת ביקשה להיפגש עם הממשלה הבריטית, חברי פרלמנט, ועדי כנסייה ואנשי ציבור, במטרה לשכנע לבטל את הצהרת בלפור ולעצור את העלייה היהודית. הארכיבישוף מקנטרברי באותה תקופה היה ראנדל תומאס דייווידסון (Randall Thomas Davidson). הוא נחשב לאחד הקולות הבולטים בכנסייה האנגליקנית בענייני המזרח התיכון, והחזיק בקשרים עם נציגים נוצרים בארץ ישראל, בעיקר מהכנסייה האנגליקנית המקומית ומוסדות הכנסייה הבריטית בירושלים. המשלחת הערבית טענה בפניו כי אנגליה מעניקה זכויות לאוכלוסייה יהודית זרה שאין לה רוב בארץ, על חשבון הרוב הערבי. וכן הושמעה הטענה ש”הארץ כבר מיושבת” ולכן הקמת בית לאומי יהודי תגרור דחיקת רגלי התושבים הערבים. במפגש עם המשלחת (ולעיתים גם בהתבטאויות פומביות) הביע הבנה ל”דאגות הערביות” בנוגע לשינויים הדמוגרפיים בארץ ישראל, ודיבר על הצורך בהגנה על זכויות התושבים הלא־יהודים. על רקע הדברים הללו מיהר הראי"ה קוק לפנות לרבי הרץ בבקשו שיעביר את המסר הנכון המאוזן, והאמיתי בקשר לכוונות יהודי ארץ ישראל.
[1] דף. סימני קיפול. מצב טוב.
