גיליון העיתון EUROPE AMERIQUE IMAGES – ENQUETES ET REPORTAGES – "אירופה – אמריקה – חקירות ודוחות תמונות" – כתבת ענק העוסקת בראיון שקיים עיתונאי המערכת אלכסנדר זומבטי (Alexandre Szombati) עם ניקולס דומן (Nicolas Doman) בעיצומם של משפטי נירנברג חודשים לפני הכרעת דינם של פושעי המלחמה הנאצים. דומן, האיש שעמד בראש צוות התביעה האמריקאי שכלל 400 עורכי דין, חקר אישית את פושעי המלחמה הנאצים אשר הופיעו בפני בית הדין הבינלאומי בנירנברג – רודולף הס, הרמן גרינג, שטרייכר, פריץ זאוקל ואחרים. בריסל (בלגיה), 17 בינואר 1946. בעמוד השער תצלום של פושע המלחמה הנאצי רודולף הס בכלא נירנברג שותה מרק.
כתבת הענק בגיליון היא למעשה ראיון מפורט בו חושף דומן את המאחורי הקלעים של חקירות פושעי המלחמה הנאצים. בדבריו המרתקים מפרט דומן את האתגרים שעמדו בפני התביעה עליה הוטלה המשימה להניח את היסודות לפסק דין קולקטיבי של האנושות נגד פושעי מלחמה. דומן מספר כאן כי חומר הראיות כלל עשרות טונות של מסמכים (שכן אודות לרוח הסדר הגרמנית כל פעולותיהם תועדו על נייר), שצריך היה לגבש לכלל כתב אישום חד וברור. לאחר מאמץ לצמצם ככל שניתן, כתב האישום כלל בסופו של דבר 10,000 דפים מודפסים כשכל אלו ייצגו רק את כתב האישום האמריקאי, "תבינו שמדובר בכמות עבודה על אנושית" אמר דומן. עוד הוא מספר על המאבק שניהלה התביעה האמריקאית בתביעה הצרפתית שהעדיפה שהשמדת יהודי גרמניה תידון כעניין גרמני פנימי שלא יבוא במשפט בבית הדין הבינלאומי "נלחמנו בנקודת המבט הזאת ונצחנו", הוא מספר.
החלק המרכזי בראיון עוסק בפרטי החקירה והתשובות שהשיבו לו פושעי המלחמה הנאצים לשאלותיו הקשות באשר לחלקם בפשעיה של גרמנים הנאצית. הוא חושף בין השאר פרטים לא ידועים אודות ההתנהגות של פושע המלחמה הנאצי רודולף הס (סגנו של היטלר). דומן חקר את הס באופן אישי ומספר כי כבר מההתחלה ידעו האמריקאים שהס מזייף אמנזיה (מחלת אבוד הזיכרון). דומן שאל את הס: אודות חלקו במפלגה הנאצית והלה השיב: "אני לא יודע מהי המפלגה הנאצית", הוא נשאל "אבל היית אחד ממנהיגי המפלגה הנאצית", הס השיב: "מיין גוט, היו כל כך הרבה מפלגות, מי יכול לזכור הכל?". "שמעת על חוקי נירנברג?" הס נשאל. והשיב: "אף פעם בחיים שלי". לאחר מכן הראה לו דומן את חתימתו שלו על המסמך המכיל את חוקי נירנברג ושאל אותו: "האם אתה מזהה את כתב היד שלך?" והלה לאחר שהביט במסמך ארוכות השיב: "כן". דומן שאל: "האם אתה יודע שאלו היו החוקים נגד היהודים?… למה עשית את זה?" והס השיב: "כי אני שונא יהודים וגם יהודים שונאים אותי".
עוד מספר דומן כי זמן קצר לאחר החקירה של רודולף הס הוא החליט לאמת אותו עם הרמן גרינג כדי "לרענן" את זכרונו של הס. גרינג התנדב ברצון לתפקיד. דומן מדבר אל הס ומצביע על גרינג: "אתה מכיר את האיש הזה?". הס: "מעולם לא ראיתי אותו". גרינג כעס. איך יתכן שמישהו לא הכיר אותו! ועוד יותר אם המישהו הזה היה הס!… גרינג: "אתה לא מכיר אותי?"
הס: "אני מאוד מצטער, מעולם לא ראיתי אותך". גרינג מתרגז: "אתה מעמיד פנים שאתה לא מכיר אותי! אני, הרמן גרינג, רייכסמרכל, ראש הלופטוואפה, האופטגדמייסטר, נשיא הרייכסטאג, ראש ממשלת פרוסיה, הפיהרר הראשון, יורשו של…".
גרינג מנה את כל התארים שלו במשך 5 דקות. הס: "מעולם לא שמעתי עליך"… גרינג: "אתה זוכר את הפיהרר שלנו?
הס: "התמונה שלו אצלי"…גרינג: "הגסטפו? האם אתה זוכר? הס: "לא, אדוני". גרינג: "מה אתה יודע על מיין קאמפף?
הס: "שום דבר". גרינג: "אבל יש לך אותו מוקדש על ידי הפיהרר לאחר הפוטש של מינכן במהלך שהותכם המשותפת בכלא!" הס: "בהחלט יש טעות בכל הסיפור הזה"… וכך נמשך הראיון בין השניים כאשר בסופו גרינג אמר לדומן בחיוך: "אני מצטער, עשיתי כל מה שאפשר. אבל אם אוכל להועיל לך, אני תמיד לרשותך".
על התרשמותו מגרינג עצמו מספר דומן: "הוא פושע חסר מצפון שאין לו מושג על מצפון אנושי… הוא הודה בכל מה שלא יכול היה להכחיש. הוא הודה בכל מה שניתן להוכיח במסמכים, אבל לא יותר מזה" . עוד הוא מגלה כאן כי בתחילת המשפט גרינג ביקש לקרוא הצהרה אך השופט מנע זאת ממנו, ולדומן עצמו הוא גילה שהוא ביקש לומר שהוא לוקח אחריות על חימושה מחדש של גרמניה, אך לא על מחנות הריכוז ושאר הזוועות שבוצעו על ידי הצבא הגרמני, והוסיף: "כששאלתי אותו לדעתו על השמדת מיליוני יהודים, הוא ענה: לא ידעתי על זה כלום. למדתי את זה מעיתון של צבא ארצות הברית Star and Stripes במהלך השבי שלי…". וסיכם את אישיותו של גרינג: "הוא איש של יוהרה חולנית".
על שטרייכר העורך של ה"דה שטירמר" אמר דומן: "הוא אידיוט. הוא הצהיר שהוא לא אחראי לכלום, שהוא סתם עיתונאי מסכן, לא יותר מזה. כשנשאל האם הוא אחראי לפוגרומים ב-9 בנובמבר 1938, בעקבות רצח מזכיר הנציגות הגרמנית בפריז, על ידי גרינשפן הצעיר, הוא סירב לקחת כל אחריות. רק אחרי שהצגתי לו את המרשם החתום על ידו, הוא איבד את בטחונו". ריבנטרופ הכחיש הכל, פריץ זאוקל טען כי ביצע את פקודות הפיהרר בלבד, ורוזנברג התיאורטיקן הגדול של הנאציזם הכריז בפניו: "אני לא אחראי לכלום, הייתי עובד זוטר שהמשרד שלו היה בברלין", וטען כי מעולם לא עלה בדעתו לגרש את היהודים מגרמניה. לשאלה מה היחס הכללי של פושעי מלחמה להכנה למשפט? השיב דומן: "הם גילו כי לא היה להם מספיק זמן להכין את הגנתם, למרות שקיבלו את כתב האישום שלושים יום לפני תחילת המשפט". וכן מפרט אודות תגובותיהם של שאר הנאשמים לחקירותיו.
הרושם הכללי שהתקבל אצל דומן מחקירתם של פושעי המלחמה הנאצים, כי הם אינם נרעדים מהמחשבה על האפשרות של הוצאתם להורג, אלא מהחשש של ההשפלה בבית המשפט ומהצורך לשמש עדים.
הכתבה מלווה בתצלומים נדירים של פושעי המלחמה הנאצים בבית המשפט, צוות התביעה והשופטים, אינספור המסמכים הגרמנים אשר שמשו להפללתם, התליין שהמתין להכרעת דינם לבוא עמם חשבון אחרון.
31 עמ'. גיליון שלם. מצב טוב מאד.
