מבית המשפט בנירנברג – תמלילים של חקירות פושעי המלחמה הנאצים בבית המשפט – פרסום פנימי מטעם משרד העיתונות של איגוד הרשויות המקומיות-ישראליות

"קמפנר: אם שמה של גברת וורמן, אשתך, או שמה של כלתך, היה מופיע באחת מרשימות הגירוש הללו, האם היית חותם גם עליה? וורמן: אני לא יכול להגיב על כך…".
JUNA Pressestelle des Schweiz. Israel Gemeindebundes – פרסום פנימי מטעם לשכת העיתונות של שוויץ – התאחדות קהילות ישראל. ציריך, 4 באוגוסט 1948 – תיעוד מפורט מהחקירות בבית המשפט במשפטם של פושעי מלחמה נאצים שנידונו באותה בעת במסגרת "משפטי נירנברג הנוספים" בפני בית הדין הצבאי האמריקאי. הדפסה במכונת כתיבה. גרמנית. נדיר ביותר.

תיעוד נדיר מתוך "משפטי נירנברג הנוספים" (משפט המינסטריונים) – סדרה של שנים-עשר משפטים שהתנהלו בפני בתי דין של צבא ארצות הברית ובהם נשפטו אנשי צבא, מדינאים, תעשיינים ואנשי מקצוע של גרמניה הנאצית על פשעי מלחמה. המשפטים נערכו עם תום מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1946 ועד 1949, בהיכל הצדק בנירנברג, לאחר תום משפט פושעי המלחמה הראשיים בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי. התיעוד שלפנינו מביא מתוך דיוני בית המשפט את: וידויו של גוליטר בוהלה והבעת החרטה שלו על שהיה חלק מתכנית ההשמדה הנאצית, מכתב בו מביע מנהל המפעל עובדי הכפייה I. G. Farben הסמוך לאושוויץ את שביעות רצונו ממשלוחי היהודים בכמויות לעבוד במפעלו, תמלילים מחקירתם של אנשי משרד החוץ הגרמני שחתמו על מסמך המאשר שילוח 6000 יהודים בעלי אזרחות צרפתית לאושוויץ, ודברים מעדותו של אלברכט פון קסל על שביעות הרצון ששררה בקרב אנשי המפלגה הנאצית כאשר באולימפיאדת 1936 הוועד האולימפי לא אכף את ביטול התקנות המפלות נגד הספורטאים היהודים.

הדוח פותח בוידוי סנסציוני של ראש ארגון החוץ של המפלגה הנאצית במשך כל שנות קיומה – ארנסט וילהלם בוהלה – הגיליון מביא את תמליל החקירה – השאלות והתשובות שנשאל בוהלה בבית המשפט. בוהלה ניצב באותה העת על דוכן הנאשמים בנירנברג והביע חרטה על פשעיו בזמן המלחמה. בשנות המלחמה היה ראש ארגון החוץ הידוע לשמצה (AO) של המפלגה הנאצית (NSDAP), שהיה קרקע פורייה של הגיס החמישי הנאצי ברחבי העולם, וגם ראש ארגון החוץ במשרד החוץ, שם כיהן כמזכיר המדינה. בין משימותיו העיקריות היה זיהום אנטישמי בלתי פוסק של מדינות זרות, שבאמצעותו ביקש, בפרט, להפוך את הדמוקרטיה לבשלה להתקפה. במהלך המלחמה, הוא מילא תפקיד משמעותי בביזה ובגירוש יהודים במדינות אירופה השונות, כמו גם בתכנית ה"פתרון הסופי" להשמדת היהודים. כפי שמצוטט בגיליון שלפנינו בוהלה הביע חרטה על מעשיו וביקש מהעולם לתת לגרמניה הזדמנות לשוב בתשובה על מעשיה הנפשעים על האנטישמיות הגרמנית. בבית המשפט התוודה בוהלה: "אני מאמין שזו הייתה ללא ספק אחת הטעויות הטרגיות והיסודיות ביותר של כולנו שהחזקנו בעמדות מובילות…מה שהביא להתפתחות שהובילה בסופו של דבר לתוצאה סופית כה נוראית…".

עוד בדוח, חשיפה של מכתב מזמן המלחמה, שכתב עובד במפעל הכפייה I. G. Farben שנבנה בסמוך למחנה אושוויץ – כיצד הביע שביעות רצון מהתפוקה כאשר הגיעו מאסות של יהודים לעבודת כפייה במפעל, הוא דיבר על המון אדם ש"יכול היה לספק ללא הרף למחנה אושוויץ זרם חדש של מכונות אנושיות, מחנה אושוויץ לא היה צריך לדאוג יותר מדי לתחזוקת המלאי שכבר היה ברשותו, אפילו מנקודת מבט של ייצור יעיל." בענין זה העיד בוייס על ההרעבה המכוונת של העובדים היהודים במפעל זה: "הקצין הכללי נתן להם מספיק כדי לשמור עליהם בחיים ולפעול עד שיגיעו מחליפים חדשים".
עוד מתוך עדותו: "כאשר מכונות אנושיות אלו קרסו לחלוטין, הן חוסלו מיד במקום. ראינו בעצמנו כיצד בנה ה-IG חדר מתים מיוחד כדי להכיל 40 אנשים בו זמנית. אם מכונות אנושיות אלו לא קרסו לחלוטין, אלא היו שחוקות עד כדי כך שהן הפכו לחסרות תועלת עבור ה-IG, הן נשלחו בחזרה למחנה הראשי באושוויץ כפסולת לחיסול עם שאר הפסולת האנושית במיכלי הגז בבירקנאו. ה-IG עצמו סיפק את הגז ששימש למטרה זו. וגם את האתנול הדרוש לשריפת הגופות ניתן היה להשיג מה-IG. ולבסוף, ראינו כיצד ה-IG איחסן חלק מהבגדים הדלים שבהם השתמשו השלדים המושלכים הללו כדי לכסות את עירומם".
במשפט זה אוטו אנרוס, מנהל סניפי I. G. Farben במחנות הריכוז אושוויץ ולודוויגסהאפן, וולטר דירפלד, סגנו, נידונו כל אחד ל-8 שנות מאסר על ידי בית הדין הצבאי האמריקאי.

עוד מובאים כאן, תמלילים מהמשפט שהתנהל נגד הדיפלומטים מרחוב וילהלמהלסטראסה – מזכיר המדינה של משרד החוץ ארנסט פון ויצזקר, יורשו – גוסטב אדולף שטנגרכט פון מוילנד, תת-מזכיר המדינה ארנסט וורמן ואחרים. בית המשפט חשף מכתב שנשלח ממשרד החוץ ב 20 במרץ 1942 לפושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, בו הוא מאשר כי "אין התנגדות" לגירושם המתוכנן של סך של 6,000 יהודים בעלי אזרחות צרפתית, או יהודים חסרי מעמד, למחנה הריכוז אושוויץ. מכתב אקספרס זה נחתם באופן אישי בראשי תיבות של פון ויצזקר עצמו והוא מכיל תיקונים בכתב ידו. במהלך חקירתו, הנאשם פון ויצ'קר לא הצליח להכחיש את חתימתו. להגנתו הוא טען כי רק בשנת 1943, כשהיה שגריר גרמניה בוותיקן, נודע לו שאושוויץ היה מחנה השמדה.

כמו"כ מובא כאן תמליל החקירה שקיים בבית המשפט התובע הבכיר מטעם ארה"ב במשפטי נירנברג, פרופסור Max Wasilii Kempner, לבין מזכיר משרד החוץ הגרמני, ראש המחלקה המדינית – הנאשם ארנסט וורמן:
"פרופ' קמפנר: האם התנגדת באופן עקרוני להשמדת היהודים בצרפת?
וורמן: כמובן.
קמפנר: אילו צעדים נקטת כדי להפוך את גירוש היהודים מצרפת לאושוויץ לבלתי אפשרי?
וורמן: לא הצלחתי לנקוט בשום צעדים…
קמפנר: מדוע צעד כה חשוב כמו גירוש 6,000 יהודים מצרפת לאושוויץ הוא צעד "לא חשוב", ומדוע הוא נחתם אז על ידי מזכיר מדינה ושני תת-מזכירי מדינה, כולל אתה?
וורמן: כנראה משום שזה לא היה צעד כל כך חסר חשיבות, כפי שאתה אומר.
קמפנר: האם אתה מודע לכך שזו הייתה הקריאה הראשונה של היהודים במסגרת התוכנית הכוללת "הפתרון הסופי לשאלה היהודית" מינואר 1942?
וורמן: לא, אני לא מודע לכך.
קמפנר: אם שמה של גברת וורמן, אשתך, או שמה של כלתך, היה מופיע באחת מרשימות הגירוש הללו, האם היית חותם גם עליה?
וורמן: אני לא יכול להגיב על כך.
קמפנר: תודה, אין לי שאלות נוספות".

עוד מדווח כאן תחת הכותרת: "זיכרון עצוב של אולימפיאדת 1936" על ההון הפוליטי אשר הפיק משטר היטלר מהעובדה שהמשחקים האולימפיים התקיימו בברלין בשנת 1936. אלברכט פון קסל, שהיה ציר -חבר בברן בין השנים 1935 ל-1937 ובקונסוליה הגרמנית בז'נבה בין השנים 1940 ל-1943, העיד כעד הגנה של מזכיר המדינה לשעבר של משרד החוץ, פון ויצקר, בחקירתו על ידי עורך דינו, ד"ר בקר, בין היתר:

"ו.קסל: כן. באותה תקופה התרחש אירוע שהטריד אותנו עמוקות, משום שנראה לנו כסימפטומטי ליחסן של מדינות זרות כלפי השאלה היהודית.
ד"ר בקר: לאיזה אירוע אתה מתכוון?
ו.קסל: אני מתכוון לאולימפיאדה שהתקיימה בברלין בשנת 1936 שהפכה ככל הנראה, לניצחון הבינלאומי הגדול ביותר של הנאציזם. כל המדינות השתתפו. בין הצופים היה מספר מפתיע של זרים, שלא רק עקבו אחר התחרויות בתשומת לב, אלא גם הכריזו על התנאים בגרמניה כמצוינים ומצטיינים, ונתנו להיטלר מחיאות כפיים סוערות בכל פעם שהופיע. מעבר לכך, היינו המומים מאירוע אחד. הוועד האולימפי קבע כתנאי להשתתפותו באולימפיאדה שגרמניה תבטל את כל התקנות המפלות נגד מתחריה היהודים.
ד"ר בקר: האם הנאציונל-סוציאליסטים קיבלו את התנאים הללו?
ו. קוסל: אה, כן, כמובן, אחרת האולימפיאדה לא הייתה יכולה להתקיים, אבל הם לא קיימו את הבטחתם. ברגע האחרון, היהודים הודחו.
ד"ר בקר: וכיצד הגיבו מדינות אחרות להפרת ההבטחה הזו ברגע האחרון?
ו. קוסל: ממש לא.
ד"ר בקר: האם זה נכון שכל העולם הזר סבל בשקט את הפרת ההבטחה הזו ואת האפליה נגד ספורטאים יהודים וחצי יהודים ברגע האחרון?
ו.קסל: לומר שזה היה שקט יהיה הגזמה. העיתונות התלוננה, אבל הוועד האולימפי לא התפטר. המשלחות לא עזבו. המתחרים הזרים המשיכו להשתתף, והצופים הזרים, ככל שניתן היה לראות, נשארו ועקבו אחר האולימפיאדו בהתלהבות.
ד"ר ביוקור: האם נכון שהנאצים ראו בעובדה זו חיזוק מעמדם?
ו.קסל: אה כן. הם אמרו לעצמם, וגם לנו: "אתם מבינים, כן, אתם יכולים להתחמק מכל מה שאתם רוצים, אתם רק צריכים לעשות את זה בדרך הנכונה."

ראה גם פריט 143.

8 דף. מודפסים במכונת כתיבה, ומהודקים. מצב טוב מאד.