Le Camp de la mort lente COMPIEGNE 1941-42 – מחנה המוות האיטי של קומפיין 1941-42, מאת האסיר היהודי Jean Jacques Bernard, הוצאת ALBIN MICHAEL – פריז 1944 – מהדורה ראשונה – העדות הראשונה שפורסמה בצרפת על הנעשה במחנות. עותק עם הקדשת המחבר. בעמוד שליד השער מופיע תצלום של המחבר כפי שצולם ביום שחרורו מהמחנה ב 13 במרץ 1942. צרפתית.
"אחד מחברי אמר לי "אף אחד לא יאמין לנו", אני מצדי כתבתי רק את האמת… אלה שראו אותי גופה מהלכת בשבוע שלאחר שחרורי יש לי הרושם שהם פגשו לפתע במציאות שעד אז היתה רחוקה מליבם… האובייקטיביות היא החובה הראשונה שלי בעדות זו…". מדברי המחבר בפתח הספר.
עדותו של ז'אן-ז'ק ברנרד [1888-1972] המחזאי היהודי הצרפתי בנו של המחזאי טריסטן ברנרד, אשר נתפס בידי הנאצים ונלקח למחנה קומפיין -רויאליו (Compiègne-Royallieu) בדצמבר 1941. ברנרד שרד את המחנות וכתב את העדות שלפנינו פחות משנה לאחר שחרורו. בדצמבר 1941 שני חיילים גרמנים הופיעו בביתו, הפרידו אותו מאשתו וילדיו ופקדו עליו להתייצב במשאית שחיכתה למטה תוך 10 דקות. הוא נלקח על ידי הנאצים ביחד עם עוד שלושים משכניו ובן דודו לחקירת הגסטפו, כשבמשך שעות עוד היה קרוב לביתו משום שהנאצים השתהו בלאסוף יהודים נוספים מהדירות הסמוכות, ויכול היה לברוח בקלות, אך ידע שהדבר יעלה בחייו של יהודי אחר ולכן ישב במשאית והמתין לבאות. (ברנרד כותב כי טעות חייו היתה שבשעה שהנאצים הופיעו בביתו ונתנו לו 10 דק' להתארגן הוא לא חשב על הדברים החשובים שכדאי לקחת אתו לנסיעה, ולקח עמו כמה דברים בסיסיים ביותר כגון מגבת ומברשת שיניים, שבהמשך לא היה בהם כל שימוש) בסוף אותו הלילה הוא נלקח לחקירת הגסטפו ביחד עם קבוצה גדולה של יהודים שהגיעו מכמה ערים בצרפת, שאת חלקם הכיר, שלאיש מהם לא היה מושג באשמת מה הם נתפסו. בין הנחקרים היה גם רנה בלום אחיו של לאון בלום. ברנרד מתאר באריכות את אותה חקירה שנחתה עליהם בהפתעה גמורה וכותב: "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה יהודים מרוכזים במקום אחד". הנאצים לקחו אותו למחנה קומפיין, ובמשך חודשים ספורים של שהות במחנה בתנאי גוף קשים איבד כמחצית ממשקלו. בעדותו הוא מספר לפרטים את כל הקורות אותו בקומפיין באותם חודשים. הוא שרד את החורף הקשה של שנת 1941 בקושי רב במסדרים ארוכים שהתקיימו מדי יום בטמפרטורה של 15 מעלות מתחת לאפס, כאשר הרעב והקור הכניעו כמה מחבריו הטובים, ואף הוא עצמו מספר על כמה פעמים שהיה כפסע מהמוות, וברגע האחרון ניצל באמצעות מנת אוכל שהשיג, וטובות הנאה שונות שהגיעו כשהיה על סף אפיסת כוחות. ברנרד שוחרר תודות להשתדלותה של אשתו אשר מיום שנתפס עשתה כל שביכולתה על מנת לשחרורו. היא הכירה רופא מבחוץ שהכיר רופא גרמני מהמחנה ובאמצעותו שוחרר ברנרד לטיפול בבית חולים מחוץ למחנה, ומשם למעשה יצא אל החופש. על טופס השחרור שלו שנכתב בהמלצת אותו רופא גרמני נכתב: "לא מתאים לחיים במחנה".
מיד עם שחרורו, כבר בחודש מרץ 1942 החל לכתוב את העדות המפורטת שלפנינו, משום שרצה לפרסם לעולם בחוץ את הזוועות היומיומיות המתרחשות במחנות מהר ככל האפשר, על מנת לנסות לעצור את הזוועה. כאשר הספר יצא לאור בצרפת בסוף 1944 היתה לספר תהודה רבה – העיתונות הצרפתית כולה צטטה קטעים מהספר, והוא זכה לתגובות רבות בצרפת כולה. היה זה הפרסום הראשון שראה אור בצרפת בו מפרט אסיר יהודי את האופן הנורא בו רצחו הנאצים יהודים על לא עוול בכפם, ואת ההתרחשות היומיומית במ"מחנה ריכוז גרמני" תחת פיקודם של הנאצים.
עותק נדיר עם הקדשת המחבר. לא מצאנו עותקים אחרים עם הקדשה ממנו.
246, [3] עמ'. קרעים קלים בחלקה העליון של השדרה. מצב טוב.
