KZ Buchenwald – Erlebnisbericht von M. Zahnwetzer – מחנה הריכוז בוכנוואלד, דוח חוויות מאת ראש עיריית סנדרסהאוזן לשעבר מוריס זאהנווסטר, הוצאה עצמית של המחבר, קאסל, גרמניה 1946 – מהדורה ראשונה. חוברת נדירה הנחשבת לאחת מהעדויות הראשונות שפורסמו בגרמניה על מחנות הריכוז בכלל. גרמנית. עיצוב עטיפה: רופרט ואלטר.
"חובתי דורשת ממני לדווח על מחנה הריכוז בוכנוואלד… חסרה לנו השפה לבטא במילים את הזוועה והסבל של האנשים במחנה זה…".
Zahnwetzer נולד ב־1884, ועבד בצעירותו כבעל בית דפוס וספרן; לפני מלחמת העולם שימש כראש עיריית סנדרסהאוזן מטעם הסוציאל־דמוקרטים. נתפס בידי הנאצים באשמת הכנה למעשה בגידה בינואר 1938 והועבר מוויימר לבוכנוולד בקרון מסע ביחד עם עוד 16 אסירים, שם קיבל את מספר האסיר 1407. במחנה הוא פגש כמה מחברי הרייכסטאג הגרמני לשעבר שנתפסו אף הם על התנגדות למשטר, וכן פעילים בהיטלר יוגנד שהואשמו בהחזקת חומרים אנטי נאצים. במחנה עבד כסטונטרגר (נושא אבנים) באזור הכרייה, "הרי המוות" של המחנה. מוריס מתאר כיצד מספר רב של אסירים מועסקים בעבודות פרך בחפירות, נשיאת אבנים, עבודות בנייה אחרות ובמחצבה. קבוצות העבודה הבודדות נשמרות על ידי האס אס עם רובים טעונים. ישנן שתי שורת שומרים פנימית וחיצונית, ושתיהן אורבות לאסירים. לאורכה של החוברת הוא מתאר את שיטות עינויים בהם נקטו הנאצים כגון קשירת אסירים על עצים (הוא מתאר לפרטים כיצד עבדה השיטה: "הקשירה מתבצעת באופן הבא: האסיר מונח כשגבו צמוד לעץ ועליו למתוח את שתי זרועותיו מאחוריו. חתיכת חבל רגילה נכרכת סביב פרקי ידיו ומחוברת למסמר חזק הננעץ בחלקו האחורי של העץ מעט מעל גובה הראש. האסיר הכבול בחבל מורם על ידי אסיר אחר, כך שאצבעות רגליו נוגעות רק בקרקע. לאחר מכן, מפקד החוליה מהדק את חבל העינויים כך שהאסיר יתלה בזרועותיו. שיטת עינויים זו כואבת ביותר ומשאירה רושם מחריד. משך התלייה תלוי ברצון המענה, או ליתר דיוק, בהנאה שהוא נהנה ממנה. היא יכולה להימשך רבע שעה, או אפילו שעות. צרחות האסירים מושתקות על ידי שפיכת דליי מים על ראשיהם, אפילו בטמפרטורות מתחת לאפס מעלות). כמו"כ הוא מתאר עבודות כפייה בקור מקפיא, הרעבה מכוונת, התעללות באסירים עם מוגבלות פיסית, עינויים עד מוות, כאשר משימתם העיקרית של האס אס היא להשמיד את מתנגדי המשטר. מוריס אף היה עד להוצאה להורג של אסיר בשם ברגצקי שניסה לברוח מהמחנה ומתאר לפרטים את האירוע המחריד. לאחר שהוצא להורג גופתו נשארה תלויה במשך 24 שעות במטרה להטיל אימה על האסירים לבל יחשבו לברוח.
בין היתר מתאר מוריס את הגעתם של היהודים למחנה. בחודש יוני 1938 הגיע משלוח של יהודים – רובם עורכי דין ורופאים מברלין: "העינויים הסאדיסטים של היהודים עולים על כל מה שראינו קודם לכן", הוא כותב. וכן מספר על הגעה נוספת של משלוח 2500 יהודים בחודש ספטמבר, ובחודשים שלאחר מכן: "מסע גירוש יהודים ברייך מתחיל ומקבל ממדים עצומים. מכוניות, משאיות ואוטובוסים מסיעים ללא הרף קבוצות של יהודים לבוכנוואלד, הרבה מעבר לקיבולת המחנה והמתקנים הקיימים, כך שמגורים מסודרים אינם אפשריים מלכתחילה. חמישה צריפים הוקמו בחיפזון כדי לאכלס 10,000 יהודים. הם סומנו במספרים. חמשת הצריפים הללו קיבלו מאוחר יותר משמעות מהותית, שכן העובדה שאנשים הוחזקו בחללים כה סגורים במשך שבועות בכל פעם הייתה כשלעצמה עדות לזוועה ולחוסר האנושיות של העריצות הקיימת… המוני יהודים עומדים ושוכבים תחת התעללות מתמדת מצד האס אס…".
במסדר הבוקר של 20 ביוני 1940 נקרא שמו של מוריס לראשונה כמי שמיועד לשחרור. ביחד עם עוד שלושה אסירים שהשתחררו באותו היום. בגדי האסיר הוסרו ממנו ונאמר לו שהוא יוצא לשחרור. שומר אס אס מלווה אותו עד לשער המחנה לקול קריאתם של האסירים הנשארים: "אל תשכח אותנו". לאחר שחרורו בשנת 1940 עבד כחבר מועצה מקומי, ושובץ בתפקידים ציבוריים עד מותו בשנת 1951.
38 עמ'. מצב טוב מאד.
