Dachau Concentration camp – O.S.Section U.S. Seventh Army – מחנה הריכוז דכאו – הארמייה השביעית של ארה"ב מדור O.S. קליפורניה 1970 – דוח מפורט העוסק ביחסי הכוחות בין האסירים למפקדי האס אס במחנה, ובין האסירים עצמם – נעשה על פי אינספור מקורות שהצטברו ונאספו במשך השנים לכלל תמונה ברורה של ההתנהלות הבלתי אפשרית בגיהנום עלי אדמות. נדיר – הודפס בעותקים בודדים.
"אין מילים או תמונות שיוכלו לשאת את מלוא ההשפעה של הסצנות הבלתי ייאמן הללו, אבל דו"ח זה מציג כמה מהעובדות והתמונות הבולטות על מנת להדגיש את סוג הפשע שגורמים ב-SS ביצעו אלפי פעמים ביום, כדי להזכיר לנו את היכולות הנוראיות של קבוצות מסויימות של בני אדם, לחזק את הנחישות שלנו שהם ומעשיהם ייעלמו מהאדמה". (מהמבוא).
דוח מפורט על חיי האסירים במחנה דכאו המבוסס על חקירת התנאים היומיומיים במחנה. בדוח זה הושם הדגש על הארגון הפנימי של המחנה – "דוחות רבים נמצאים בתהליך כתיבתם, שעם השלמתם יתנו תמונה מלאה של מחנה הריכוז דכאו. דו"ח זה עוסק בעיקר בהיבט אחד של החיים בדכאו, הארגון הפנימי של המחנה, העדויות על ניהול עצמי בקרב האסירים והופעתם של קבוצות שליטה ולחץ מיוחדות, כמו גם עמדת הגורמים החברתיים, הפוליטיים השונים, וקבוצות לאומיות במסגרת ארגונית זו." הדוח מנתח את האופן בו סווגו האסירים מבחינת מוצאם, והיחס המשתנה שקיבלו האסירים כל אחד על פי "מעמדו" בהגדרה הנאצית (אסירים "אדומים" – פוליטיים ואסירים "ירוקים" – פליליים וכו'), וכן הוא מסביר כיצד פעלו מנגנוני הבקרה על האסירים הן של אנשי האס אס בדרגים הגבוהים ביותר, והן ושל האסירים עצמם שמונו לתפקידים שונים, וכן האופנים בהם בוצעה הענישה במחנה.
הדוח נכתב בשנת 1970 לאחר שהצטברו אינספור עדויות על האופן בו פעל ה Arbeitseinsatz – המשרד להקצאת עבודה, אשר היה למעשה זה אשר חילק את דרישות העבודה, ובכך היה גם אחראי על השילוחים שנשלחו לדכאו וממנו. המשרד גם קבע את תפקידי העבודה השונים שחולקו לאסירים ובכך למעשה חרץ את גורלם. כך למשל אסיר שנלקח לעבודה בחקלאות זכה למנות אוכל טובות יותר, ואף עלה בידו לעתים קרובות להבריח מזון אל תוך המחנה, בשונה מעובד כפייה בתוך המחנה שכמעט לא עלה בידו להשיג מזון בצורת הברחה בשל השמירה הקפדנית של מפקדי האס אס.
אחת העובדות המעניינות שחושף הדוח, שכאשר החיילים האמריקאים נכנסו לדכאו בערב ה 30 באפריל הם מצאו בו "ועדת אסירים בינלאומית" (IPC) שפעלה במחנה. ועדה זו למעשה שלטה שליטה מוחלטת בגורל האסירים והיא היתה סמכות האסירים הגבוהה ביותר במחנה. רוב האסירים שהיו החברים בועדה זו ברחו תוך כדי קרבות בעלות הברית על שחרור המחנה יחד עם רוב אותם גורמי אסירים ששיתפו פעולה עם ה-SS והיו אשמים בעצמם בהתעללות ורצח של אסירים אחרים. הדוח מפרט כיצד היתה שיטת עבודתה, וכיצד בהחלטה של רגע יכולה היתה לגזור את חייו של אסיר לחיים או למוות.
כמו"כ נחשפת כאן דרך השינוע של המוצאים להורג בדרכים שונות למשרפות, וכיצד תוך כדי התהליך הנאצים למעשה מטשטשים את עקבות הרצח. עוד נחקר כאן הקשר של התושבים שגרו בסביבות המחנה למחנה עצמו, ועד כמה הם ידעו על מה שנעשה בו. לאחר המלחמה תשאלה הוועדה אינספור תושבים שגרו בסביבות המחנה על מה הם ידעו בשנים שפעל פעל דכאו, והתמונה העגומה שעלתה היא כי הם ידעו בדיוק מה נעשה בו ואף הריחו את ריח צחנת הגופות יום יום, אך מפחד איומי חיילי האס אס הם לא נקטו בשום פעולה ושמרו את הסוד בשתיקה.
החלק השני של הדוח עוסק בהתנהלות המחנה בימי השחרור בידי בעלות הברית, ובניתוח של מראה המתקנים שנגלו לעיני חיילי בעלות הברית לאופן בו פעלו במחנה, ועוד.
הדוח מלווה בתצלומים קשים של אסירים שנספו, כמו גם אסירים כחושי גוף שניצלו כפי שנראו ביום בו שוחרר מחנה דכאו.
67 עמ'. מצב טוב מאד.
