"ראיתי אסיר מוציא את הסכין שלו וחותך חתיכת בשר מגופה ומכניס אותה במהירות לפיו, הוא פחד שיראו אותו". גיליון העיתון The Daily Sketch הבריטי, מיום 21 בספטמבר 1945 – תחת הכותרת: Blows Were Language In Belsen, Says Briton – "מכות היו השפה בבלזן", מביא את עדותו של אסיר מחנה ברגן בלזן הרולד אוסמונד לה דרילנק כפי שנשמעה באולם בית המשפט במסגרת משפטי בלזן לפושעי המלחמה הנאצים שפעלו במחנה (ובאושוויץ) ואשר החלו בלינבורג ימים ספורים קודם.
הכתב הבריטי המיוחד של "הדיילי סקצ'" John D'Arcy-Dawson, מביא כאן מעדותו של האסיר הרולד אוסמונד לה דרילנק מג'רזי בפתיחת משפטי בלזן: "הרולד אוסמונד לה דרילנק מג'רזי, הקורבן הבריטי הראשון מבלזן שמסר עדות לתועבות המחנה, ישב אתמול בתיבת העדים בלונבורג וסיפר על "שפת המכות" – השפה הבינלאומית של בלזן. בלילות, לדבריו, הדלתות היו סגורות והאווירה הפכה לבלתי נסבלת. "לילה בצריף בבלזן אולי מתואר על ידי דנטה, אבל אני לא יכול לתאר את זה במילים." את הלילה הראשון הוא בילה בבקתה שבה שהו עד 400 עד 500 איש. בסופו של דבר הוא נשכב על הרצפה המסריחה. כשהתבקש לתאר את התנאים אמר: "שינה הייתה בלתי אפשרית לחלוטין מכיוון שהצריף היה כמו בבל המשוגעת. בוקר אחד הוא ראה את חברו הטוב ביותר נלקח במצב גוסס לבקתת המתים שם הושם בין המתים שכבר מתים. ביום החמישי שלו במחנה, אמר מר דריולנק, הוא נאלץ לגרור גופות לבור הקבורה. הם היו "מאוד בררנים" בבחירת הגופות שלהם ללא מזון או מים במשך 5 ימים. "קודם כל חיפשנו את הגופה הקצרה ביותר כי זו תהיה הקלה ביותר, ואז בחרנו אחת לא רעה במיוחד". במשך חמשת הימים האלה לא היה לי אוכל ולא מים. הדבר האכזרי", המשיך, "היה שעברנו שוב ושוב ליד בתי הבישול ומיכלי המים, אבל גם לא נתנו להתקרב". דרילנס הוסיף כי הבחין במספר הזדמנויות שיש רווחים בחלק האחורי של הירך של גופות רבות. "ראיתי אסיר מוציא את הסכין שלו וחותך חתיכת בשר מגופה ומכניס אותה במהירות לפיו, הוא פחד שיראו אותו". אף אחד לא העז ליפול במצעד המוות הזה אבל רבים התמוטטו. לאחר מכן הם הופשטו ונגררו בתורם לבורות המוות. מוקדם יותר הוצג הסרט הרשמי של ההתרחשויות בבלזן. אירמה גרזה, האישה הבלונדינית של ס.ס. ישבה נוקשה. קרמר נותר ללא תנועה במהלך הסרט, גם כשראה את עצמו על המסך. לאחר מכן הוא רשם הערות ארוכות. רס"ן ג'. ל. ברני, בן 25 מלונדון, שנכנס לתפקיד המפקד בעת שחרור המחנה, סיפר כי מצא בחנות מזון שלושה קילומטרים ממחנה מס' 1, 600 טון תפוחי אדמה, 120 טון בשר משומר ו-30 טון סוכר. ליד חנות המזון הייתה מאפייה המסוגלת לייצר 60,000 כיכרות ביום".
המשפטים שנערכו בעיר לינבורג (Lüneburg) שבגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה היו בין המשפטים הראשונים של פושעי מלחמה נאצים, בעיקר כאלה שהיו מעורבים בשואת היהודים. המשפט הבולט ביותר שהתקיים שם היה משפט ברגן-בלזן אשר התקיים בין 17 בספטמבר ל-17 בנובמבר 1945, והתמקד בפשעי מלחמה שבוצעו במחנה הריכוז ברגן-בלזן ובמחנה אושוויץ. המשפט נערך על ידי בית דין צבאי בריטי, שכן הצבא הבריטי היה זה ששחרר את ברגן-בלזן באפריל אותה שנה. המשפט כלל 45 נאשמים, בהם אנשי ס"ס (SS) ואסירים ששיתפו פעולה עם הנאצים במחנה. כמה מהבולטים שבהם היו:
יוזף קרמר (Josef Kramer) – מפקד מחנה ברגן-בלזן ואושוויץ בירקנאו, שנודע בכינוי "החיה מבלזן" בשל אכזריותו, ואירמה גרזה (Irma Grese) – שומרת אס.אס סדיסטית, שהתפרסמה בהתעללותה באסירים, במיוחד באושוויץ ובלזן.
8 עמ'. גיליון שלם. קרעים קלים בשוליים ובחלק מקווי הקיפול. מצב בינוני.
