מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבה של שווייץ הגאון רבי אשר מיכל (ארתור) כהן – תרע"א [1911].
רבי אשר מיכאל (ארתור) כהן [תרכ"ב – תרפ"ו, 1862-1926] רבה של העיר בזל בשווייץ כארבעים שנה. נצר למשפחת רבנים. בצעירותו שימש ברבנות בגאלוב, הקים בה ישיבה ועמד בקשרים עם רבי עקיבא איגר. רבותיו היו הרב עזריאל הילדסהיימר (רבו המובהק), רבי דוד צבי הופמן ורבי שלמה במברגר. בשנת תרמ"ה (1885), בגיל 23, החל לכהן כרבה הראשון של הקהילה היהודית בבזל שבשווייץ, השנייה בגודלה במדינה (אחרי קהילת ציריך). שימש בתפקיד כארבעים שנה, עד חורף שנת תרפ"ו (1926), כאשר חלה סמוך לפטירתו, אז החליף אותו בתפקיד הרב אפרים ארתור הלוי וייל. הקים בעיר את המוסד התורני הראשון בו למדו תורה, איחד את הקהילה ולחם במגמות רפורמה שונות.
הרב כהן מאוזכר בדברי הימים של הציונות המדינית בעיקר בשל הסכמתו לקיום הקונגרס הציוני העולמי הראשון בעירו בזל בשנת 1897. הרצל חיפש מקום לעריכת הקונגרס הראשון, לאחר שקהילת מינכן דחתה אותו בשל התנגדות רבני המחאה. בתיווכו של ד"ר דוד פרבשטיין ניאות הרב כהן לעריכת האירוע בעירו, ואף נאם בו אודות היחסים בין התנועה הציונית והמסורת היהודית. במענה לנאומו הצהיר הרצל קצרות כי אין בכוונתה של התנועה "לפגוע באמונה הדתית של כל זרם שהוא בתוך היהדות". לקראת הקונגרס ביקר הרצל בבית הרב כהן, ובהמשך, לבקשת הרב, אף עלה לתורה בברכה בשבת בבית הכנסת הגדול בעיר.
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 22×14 ס"מ. מצב טוב מאד.
