"כדי לשמור בידי המדינה את ההשפעה על איכות הדור הבא, עליה גם להגביל את הענקת זכויות הילדים אך ורק לאמהות נשואות כחוק." – מכתב אישי מזעזע בכתב ידו וחתימתו של תאורטיקן הגזע הגרמני פרופ' פריץ לנץ (Fritz Lenz), 1 במאי 1916. במכתב אשר נכתב שנים רבות לפני עליית הנאצים לשלטון מסביר פרופ' לנץ את עמדותיו ביחס לחשיבות הנישואין להשבחת טוהר הגזע, ולדרך ההתרבות ומדיניות הגזע, בו צריכה לדבוק המדינה הגרמנית. המכתב מגיע עם המעטפה הרשמית בה נשלח לד"ר הובארד יום לאחר מכן ב 2 במאי. גרמנית.
במכתבו כותב לנץ כי המדינה צריכה למנוע התרבות של "בלתי כשירים לנישואין" באמצעות איסור חוקי על ילודה מחוץ לנישואים ללא פיקוח גזעי. ומוסיף כי הענקת זכויות שוות לילדים שנולדו מחוץ לנישואין מערערת את עקרון טוהר הגזע, מרוקנת את מוסד הנישואין ממשמעותו, ופוגעת בפיקוח של המדינה על איכות "הדור הבא". ילדים "בלתי רצויים" (כפי שהוא מכנה אותם — פרי של קשרים ללא מטרה גזעית מודעת) אינם ראויים למעמד שווה כמו ילדי משפחות נשואות "רצויות מבחינה גזעית". וכן כי על הגרמני להיות גאה במוצאו ובייחוסו, וכי השוואה בין ילדי נישואין לילדי "שגגה או שכרון" היא פגיעה בגאוות המוצא של הגזע. לדבריו, רבים תומכים בעמדותיו אך פוחדים להביע אותן בפומבי, כי הן נתפסות כ"ריאקציונריות".
לשון המכתב (מתורגם):
"כבודו הרב ד"ר הובארד,
תודה רבה על מכתבך המכובד מיום 22 באפריל. הרצאתי הייתה אכן חופשית לחלוטין, ותוצר של שיפוט בלתי משוחד, והיא מייצגת באמת את עמדתי, אשר גיבשתי במשך שנים רבות של עיסוק בנושא. אני מניח שגם אתה תומך באיזשהן פעולות בתחום ההיגיינה הגזעית.
דמיין לרגע אדם שנמצא כבלתי כשיר לנישואין. אם היו נאכפים איסורי נישואין, אזי רק במקרים חריגים היה אותו אדם הלא־כשיר מסוגל להתרבות. כעת תאר לעצמך שהילדים של אותם אנשים יקבלו בכל זאת שוויון זכויות — האם מדינה המפעילה מדיניות של היגיינה גזעית לא תעשה את עצמה למגוחכת?
כדי לשמור בידי המדינה את ההשפעה על איכות הדור הבא, עליה גם להגביל את הענקת זכויות הילדים אך ורק לאמהות נשואות כחוק. אם לעומת זאת מקנים זכויות שוות גם לילדים שנולדו מחוץ לנישואין, הרי שאין עוד הבדל מהותי בין נישואין מוכרים על־ידי המדינה לבין קשרים חופשיים.
המשמעות היא שהמוסד של הנישואין, למעשה, מבוטל, ויכול להחזיק מעמד רק עוד זמן מה, מתוך כוח האינרציה הפסיכולוגית של ההמון. אני מכיר את הדחף לאימהות מזה שנים היטב דיו כדי לדעת לאן מועדות פני הדברים. אתה אומר — אנחנו זקוקים לילדים, גם מחוץ לנישואין. מצד שני, אתה עצמך אומר שהשוואת המעמד של ילדי־חוץ מקשה מאוד על כל הסדר החברתי. כתוצאה מכך יוולדו גם פחות ילדים מחוץ לנישואין — מבלי שמספר הילדים החוקיים ייאלץ לגדול. רואים אפוא, שהקישור הלוגי בין שני מקרים נפרדים אינו מספיק כדי להכריע שאלה כה מורכבת. יש הכרח להתבונן בשאלה כזו במסגרת התנאים החברתיים הכוללים שלה, אחרת קל מאוד להחמיץ את השלכותיה המרוחקות — ובמקרה זה, ההשלכה היא שהכרה חברתית והשוואת המעמד של ילדי־חוץ תכרסם בהכרח במוסד הנישואין ובכך גם בפעולת ההתרבות עצמה. לכן אני שולל בהחלט את הדעה כי זה עשוי להביא בטווח הארוך לרווח דמוגרפי כלשהו.
דווקא משום שאני יודע שילדים מחוץ לנישואין תמיד ייוולדו, אני מוצא שאין זה ראוי כלל, ואף מזיק לחיי הגזע, שפירות של קשר שבו לא הייתה כוונה להולדה יושוו לאלה של קשר מודע ומתוכנן לשם הולדה גזעית תקינה. האדם של העתיד צריך לשוב ולהיות גאה במוצאו ובייחוסו. דבר זה נפגע קשות אם הוא מושווה לפירות של מקרה מקרי או של רגע של שכרון חושים. אגב, קיבלתי שוב מכתבים המבשרים לי כי ביטאתי את הדברים החשובים ביותר היישר מן הלב. רבים מחולקי דעותיי חסרים, כנראה, רק את האומץ לומר זאת בפומבי — כי בימינו דבר כזה נחשב לתגובה ריאקציונרית.
בברכה ובהוקרה,
שלך, פריץ לנץ"
פריץ לנץ (Fritz Lenz 1887-1976) מגדולי תיאורטיקני הגזע בגרמניה, תלמידו של אלפרד פלוץ. בהמשך, תחת המשטר הנאצי, היה לדמות מפתח בביסוס המדיניות הגזענית המדעית של הרייך השלישי. התמחה בתחום העברת מחלות תורשתיות בבני אדם ו"בריאות הגזע". הוא גם שימש מורה ומדריך של יוזף מנגלה באוניברסיטת מינכן. עמדותיו לא היו תאורטיות בלבד, הרעיונות שהציג חלחלו עמוק למדיניות הפעולה של הרייך השלישי. לנץ שימש גם כיועץ לגופים נאציים בכירים, והוא היה זה אשר סיפק את ההצדקה המדעית לחוקי נירנברג. תפיסתו את בני האדם כאמצעים להשבחת "הגזע", ולא כבעלי ערך אנושי עצמי, הפכה לאבן יסוד במדיניות ההשמדה הנאצית. רעיונותיו סיפקו הצדקה מדעית לאידיאולוגיה הנאצית, במיוחד במה שקשור בעליונות "הגזע הנורדי" ושאיפה החולנית לחסל זנים "נחותים" לכאורה של האנושות – או "חיים שאינם ראויים לחיים" (Lebensunwertes Leben) כפי שהגדיר זאת. לנץ הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1937 בעודו ראש מכון הקייזר וילהלם לאנתרופולוגיה, תורשה אנושית ואאוגניקה.
בסיום המלחמה, הוא פרש מהחיים הציבוריים אך מעולם לא הועמד לדין, למרות תפקידו המרכזי בגיבוש מדע תורת הגזע הנאצית. בניגוד לעמיתו ארנסט רודין (Ernst Rüdin), שתויג לאחר המלחמה כאחראי ישיר לעיקור כפוי והשמדה, לנץ הצליח להציג את עצמו כמדען "אובייקטיבי" שהתנגד ליישומים הקיצוניים של הנאצים. הוא מת ב־1976 בגיל 91, מוערך בחוגים מדעיים שמרניים, ויצא מהמלחמה ללא כל אחריות רשמית או מוסרית שהוטלה עליו.
[1] דף כתוב משני צדיו. מעטפה מקורית. מצב טוב מאד.
