"ראיתי שלושה גברים נהרגים לנגד עיני… מיותר לציין שבאופן אישי אני מרגיש מאוד שמח, למרות המחסור שעלינו להטיל על עצמנו, במיוחד עכשיו, עם שחרור ארצנו. עד אחר הצהריים רוב העיר והנמל היו בידי בעלות הברית… בינתיים המלחמה נמשכת. שהזוועות יסתיימו מהר, ולעולם לא!" מכתב נדיר, מודפס בסטנסיל וחתום בחתימת יד לוחם התנגדות בלגי מאנטוורפן בשם G. jbche אשר ניצל ממוות בטוח, ומתאר את שחרורה אנטוורפן, שחרור בלגיה והקרבות האחרונים בעת מנוסת האויב הגרמני. מתוארך בגוף המכתב: 12 באוקטובר 1944. צרפתית.
לשון המכתב:
"אנטוורפן, 12 באוקטובר 1944
מר בנבן היקר,
אני מנצל בהנאה את ההצעה האדיבה שמר בליארד הציע לי זה עתה,
כדי למסור לך חדשות מאנטוורפן,
כעת, כשנדמה ששחרור האזורים הללו חי וקיים, למר בוליארה תהיה הזדמנות לתאר לכם במונחים ציוריים את האופן היותר מנצח… בבריסל ובאנטוורפן (4 בספטמבר)… חשבתי עליך הרבה מאז ה-22 באוגוסט, התאריך שבו הצליחה פאריס לנער את המדכאים…
יום השחרור, לונאי, 4 בספטמבר אחר הצהריים.
ובכן, התכתשויות התרחשו ברחוב שלי, כמו כמעט בכל מקום. ראיתי שלושה גברים נהרגים לנגד עיני… מיותר לציין שבאופן אישי אני מרגיש מאוד שמח, למרות המחסור שעלינו להטיל על עצמנו, במיוחד עכשיו, עם שחרור ארצנו. אתה תבין אותי טוב יותר כשאגיד לך שבשנת 1940, בזמן הכניעה של הצבא הבלגי, נפלתי בשבי. הצלחתי להימלט עם שניים מחבריי, ולאחר מכן השגנו בגדים אזרחיים שאפשרו לנו לחזור הביתה בריאים ושלמים. לרוע המזל, עם הגיענו לשם, כל החיילים, קריירה או לא, נאלצו להכריז על עצמם בפני ה-Fluommandantur של המקום, בעונש מוות. באקראי מעולם לא עקבתי אחרי ה"וורורדנונג" הזה. לאחר מכן נודע לי שהפלדקומנדנטור מצא בז'נדרמריה המקומית את הרשימה המלאה של אנשי המיליציה שהתגייסו בשנים 1939 ו-1940…
נראה היה שהרשימה נעלמה בזמן הנכון על ידי אנשים שהיו בעלי כוונות טובות כלפי הקורבנות המסוימים שניתוח המינוח הזה היה גורם, יהיה אשר יהיה. ובכן, איזו הקלה!
אתה בהחלט תהיה מעוניין לשמוע מהבוס הטוב שלנו, מר מודסט ורלן. הוא נסע, כרגיל, מקלמטוס (20 ק"מ משם צפון-מזרח לאנטוורפן), יום שני, 4 בספטמבר. פריצת הדרך האנגלית עברה כל כך מהר, שכבר בצהריים של אותו יום הם היו בשערי אנטוורפן בואכה בוד (הם עזבו את בריסל רק בבוקר!). עד אחר הצהריים רוב העיר והנמל היו בידי בעלות הברית, כך שמסייה מודסט לא יכול היה לחזור הביתה. השבועות הבאים הוקדשו לניקוי האגנים (מצפון לעיר) והסביבה. הטיהור עדיין נמשך ועדיין נראה רחוק מלהיות מושלם, כך שמסייה מודסט עדיין תקוע כאן, למרות שהוא הולך מדי יום לאמצע החזית כדי לנסות למצוא פער שדרכו יוכל להצטרף לאנשיו, שנראים בפנים. מצב יותר מקריטי: במשך יומיים הגרמנים התמידו דווקא בסביבת הווילה שלו וקלמטהוט ואיש בסביבה לא הצליח להתפנות… מיותר לתאר לך את המצב המוסרי שבו נמצא האיש הראוי הזה. ברגעים אלה יותר מבעבר, אני חש את ההערצה הגדולה ביותר לאומץ ולקור רוח שהוא גילה. הוא עדיין מוצא את הדרך לתת את הנחיות ההשגחה שלו מהמקום הדרמטי שבו הוא מוצא את עצמו, יהי רצון שהמסירות הבלתי מוגבלת שלו תתוגמל היטב! לגבי מר ואן אשה, אין לי ממנו עדיין סימן חיים, למרות שרק לפני יומיים נודע לי שהוא עדיין באמריקה, שם עליו לדאוג כרגע לייצוא סיגריות לקונגו הבלגית. העסקים שלו חייבים להיות משגשגים. בינתיים המלחמה נמשכת. שהזוועות יסתיימו מהר, ולעולם לא! לסיום, אני מבקש את איחולי הכנים ביותר עבורך ועבור משפחתך, ובמיוחד מבקש ממך להיות המתורגמן שלי למסייה ז'אן… המסור לך G. jbche".
[2] עמודים. (דף מודפס משני צדדיו). מצב טוב מאד.
