– The Personal Diary of Leonard K. Nicholson – “Covering the 10,000-mile journey with American editors to witness and attest to Nazi atrocities – "היומן האישי ש ל לאונרד ק. ניקולסון סיקור המסע בן 10,000 המילים עם עורכים אמריקאים כדי לצפות ולהעיד על זוועות הנאצים". דוח ממסעו של לאונרד ניקולוסון ובכירי עורכי העיתונות האמריקאית במחנות המוות דכאו ובוכנוואלד. [ניו אורלינס], 1945 – מהדורה ראשונה. תצלומים קשים לצפייה. נדיר.
חוברת נדירה המתעדת את מסעו האישי של ניקולסון עם משלחת של עיתונאים אמריקאים שביקרו במחנות ריכוז ששוחררו זה עתה על ידי בעלות הברית בוכנוואלד ודכאו – כדי לצפות בעדות חיה לזוועות הנאצים. ניקולסון ועורכים בכירים בעיתונות האמריקאית – מהניו יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס, וויק, אמריקן מגזין, ועוד רבים, יצאו ב 23 באפריל 1945 מארצות הברית להתחקות אחר הזוועות שאירעו במחנות המוות עצמם, כאשר הוא מתעד בחוברת יום יום במסע המצמרר. מטרת המסע הייתה להביא ראיות חד־משמעיות לציבור האמריקאי והבינלאומי על פשעי הנאצים, באמצעות דיווחים ישירים של עיתונאים במטרה להיאבק בהכחשת השואה ולהציג את המידע כפי שנצפה בעיניים מערביות. בהגיעם למחנות כותב ניקולסון, כי אף לאחר השחרור אסירים חולים עדין מתים בקצב של 30 ביום, הוא מתאר לפרטים את מבנה הקרימטוריום, את תהליך ההוצאה להורג, "באותו בנין בו נמצא הקרימטוריום נמצא חדר ההוצאה להורג והענישה. מקירות חדר זה בולטים ווי ברזל, בדומה לאלו שבשוק הבשר…". כשהגיעו לדכאו עדין גופות היו שרועות על הקרקע. הם ראו גופות שאובחנו ע"י רופאי בעלות הברית ככאלה שהוזרקו לגופם נגיפי מלריה כחלק מניסוי שביצעו הנאצים במחנה. ניקולסון כותב כי בדכאו שהו עדין אסירים חיים במצב של תת תזונה חמור, ולא ניתן היה לעשות דבר כדי להציל את חייהם, שכן כל מערכת העיכול שלהם כבר היתה הרוסה לחלוטין. עוד הוא מתאר מראות נוראים של ילדים שחופים: "חלק מהשפעות הרעב שראינו היו מחרידות. היה ילד יהודי שאמר שהוא בן 17. הוא נראה רק בן 12. הוא היה הניצול היחיד ממשפחה בת שמונה נפשות…". ליד המחנה עוד עמד קרון הרכבת האחרון שהסיע את הנרצחים האחרונים: "המחזה שהדהים אותי ביותר היה זה של רכבות הקרונות הארוכות על מסילות צדדיות עמוסות בגופות אנושיות בכל שלבי הריקבון. ככל הנראה הגרמנים תכננו להזיז את הקרונות לפני שהאמריקאים יכבשו את המחנה, אך לא היה להם זמן. הקרונות היו כה עמוסים עד שמאות גופות נפלו מגגות הקרונות ושכבו פזורות לאורך הדרך." לאור המחזה הנורא הגיב אחד העורכים: "אני חושב שכל אחד באמריקה צריך להיות מחויב לראות את תמונות הזוועות האלה. הם רק יצטרכו להסתכל עליהן. אנחנו היינו צריכים להריח אותן."
כמו"כ הוא מתעד את מפעל החילוץ העצום שפעל בבוכנוואלד ובדכאו, ומביע את רגשותיו הקשים כאשר ביקר ביחד עם המשלחת בבית חולים בדכאו, שם בקושי הצליחו האסירים המשוחררים להרים את זרועם ולנופף לשלום לחברי המשלחת: "בסיכום רשמי מהאכזריות הבלתי אנושית שבוצעה במחנות אלה כלפי האסירים חסרי ההגנה על ידי היטלר, אנשיו ומשמרות האס אס, אני יכול רק לומר שזה מעבר להבנתי כיצד קבוצת אנשים כלשהי יכלה להקשיח את עצמה עד כדי כך שאכזריות זו הפכה לשגרה יומיומית בלבד".
החוברת כוללת תצלומים מזעזעים ממחנות הריכוז וההשמדה – גופות הנספים, תאים, כלים רפואיים וציוד עינויים. בדפים האחרונים, תחת הכותרת: "Master Plan in Nazi Brutality Convincing Proof Found, Group Reports" – "תכנית אב באכזריות הנאצית נמצאה ראיה משכנעת, דיווחי קבוצה" מופיע סיכומו של הדיווח: "השיטות הנאציות בפועל נעו בין הרעבה מכוונת ומכות שגרתיות לעינויים סדיסטיים נוראיים ומעוותים מכדי שיתוארו בפומבי. רצח היה דבר שבשגרה…בעינויים אלה, רוב היהודים במחנות הכליאה כבר הושמדו. אחרי היהודים, הקורבנות שזכו ליחס אכזרי ביותר היו הרוסים והפולנים….", בעמוד האחרון מופיעות חתימות בדפוס של בכירי העורכים שהשתתפו במסע.
נדיר. ארבעה עותקים בלבד רשומים בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. שלושה מתוכם בספריות בניו אורלינס עצמה.
[24] עמ'. מצב טוב מאד.
