"על הנעשה בגולה" – חמשה דפים מודפסים בידי שליחים ציוניים באירופה הכבושה המדווחים על מאסר של יהודים, שחיטות והריגות של אלפי יהודים בכמה ערים מרכזיות בזמן אמת, וכן דיווחים מזעזעים על אלפי יהודים בעירום ובחוסר כל בהתחננם לסיוע ולעזרה וחיפוש קרובים – "מכל פינות הארץ מגיעות אלינו שועות המיואשים ואין בידינו למלאות אחרי בקשתם…". הדיווחים הגיעו מערים שונות בצרפת, רומניה, ז'נבה וברטיסלבה בחודשים אוגוסט – נובמבר 1943. המסמך הינו למעשה קריאת הצלה נואשת בזמנים הקשים ביותר שידע עם ישראל. בראש המסמך נכתב "לקרוא ולהשמיד!" – קריאת עזרה נואשת, שנשלחה תחת פחד קיומי ממשי. נדיר.
במסמך דיווחים קשים מאזורים שונים. כך למשל מאזור הכיבוש בצרפת מיום 12 בספטמבר 1943: "… דואגים ביחוד למשפחת הילדים תמסרו לו. ט. וק. שראיתי את קרוביהם הבלגים, אני מוכן להעביר לכם את רשימת האנשים אם תוכלו לפעול לטובתם תעשו זאת." דיוח מאזור הכיבוש בצרפת 12 בספטמבר 1943: "… הגרמנים אסרו במהירות חלק מהאיטלקים, רק חלק קטן מהם ניצל וברח לאיטליה, כמובן שבמצב הזה לא נלקחו היהודים שבאו בהמונים מכל חלקי צרפת לאיזור האיטלקי. הגרמנים התחילו במאסרים בניצה, בראש וראשונה נאסרו היהודים, הם שמו מצור על תחנת הרכבת בניצה, וכל הבאים נאסרו על ידי הגרמנים. לא דרשו נירות. הגברים נבדקו בדיקה רפואית וכל היהודים נאסרו. מנשים דרשו נירות וכל היהודים נאסרו. לא ידוע בדיוק כמה נאסרו אולם ידוע שהמספר מגיע לכמה אלפים, כ-200 איש עברו בכל זאת לאיטליה אולם גורלם אינו ידוע…."
דיווח מחריד מבוקרשט אף הוא מה12 בספטמבר 1943 עוסק ב: "גירוש טראנסניסטריה… על פי הידיעות שהשגנו מתקיימות שם כעת כ-65,000 נפש הנמצאים בששה ישובים גדולים, ובמספר גדול יותר של ישובים קטנים. מצבם הפיזי, רוחני, הסוציאלי, הכלכלי והיגייני ירוד עד לאין שיעור… חומר רב צבור בידינו ונעבירו אליכם בפעם אחרת, יספיק, לעת עתה, אם נודיעכם כי הרוב המכריע מחוסר לגמרי כל הלבשה, הם מתהלכים ערומים ויחפים או עטופים בעתונים או בשקים. המלבושים נגנבו מהם, או בלו מרוב שימוש, ויש שמכרו גם את כותנתם האחרונה בעד פת חרבה, מראה האנשים נורא ואין להאמין כי נבראו בצלם. אין דואג לחנוך הילדים, ואין מלמד אותם צורת אות. הם משוטטים ברחובות כארחי-פרחי מחוסרי מחסה. אין איש רושם את הלידות ומקרי המוות, ואין לאנשים תעודות זהות… הננו מחפשים להחליף משלוחי כסף במשלוחי חפצים… מה שנוגע לשליחת שליחים לצביה – לאסוננו הגדול אין כבר הדבר לתועלת רבה. לפי הידיעות שבידינו – אין שארית הפליטה בצביה עולה יותר מכמה עשרות אלף נפש ואף אלו התחבאו או גורשו למקומות שאיש לא יוכל להתקרב אליהם…" . אודות "ערי השדה" נמסר: "הגזירות החמורות גזלו מאת הרוב המכריע כל אפשרות עבודה….העוני והמחסור מכלים כל שארית הכוחות. אין קץ למצוקה. מכל פינות הארץ מגיעות אלינו שועות המיואשים ואין בידינו למלאות אחרי בקשתם – מחוסר אמצעים, הגברים עובדים עבודת כפיה כשהם עטופים סחבות, והנשים – מי ימלל לבטיהן וצערן… בעת השחיטה… אבדו 14,000 נפש, לרוב גברים. נשארו אלמנות ויתומים…כאן נעיר כי מספר האוכלוסין בכל רומניה הוא עתה 210 אלף."
כמו"כ מופיע דיווח מזעזע מיום 8 באוקטובר 1943: "מטרנסדניסטריה מגיעות שמועות רעות, אנשים רעבים, חולים גוועים מרעב וממחלות וכל רגע יכול להביא חדשות אכזריות על דבר הריגות ושחיטות. המלחמה מתקרבת אלינו…אם הגרמנים יסוגו יקרה עם היהודים וחברינו היקרים שם מה שקרה בפולניה…".
נמסרת כאן בין היתר עדות על פליטי פולין הנמצאים בצ'רנוביץ ובבוקרשט, ועל השתדלות השליחים הציוניים להנפיק רשיונות עלייה, והמתחננים לאנשי הקשר בארץ ישראל: "המציאו לנו עליה. מצאו מהר פתרון לתנועה החלוצית". כמו"כ מופיע מכתב שהועבר מבית הסוהר ברומניה – יהודי שנעצר ומתחנן לסיוע משלוחי הציונות, ועוד.
לא ידוע לנו כמה מסמכים מסוג זה הגיעו ליעדם, והאם עלה בידי מקבלי הדיווחים להגיש את הסיוע הדרוש ובאיזה אופן. מסמכים היסטוריים מסוג זה היו בבחינת "קול קורא במדבר", שכן אפשרויות הסיוע מבחוץ באמצעות הגעה לאזורים הכבושים היו כמעט בלתי אפשרויות.
5 דף, 33×21 ס"מ. הדפסה במכונת כתיבה ושכפול בסטנסיל. מצב טוב מאד.
