Trial of Adolf Eichmann – Opening Address by the Attorney-General Mr. Gideon Hausner, delivered on 17–18 April 1961 – "משפטו של אדולף אייכמן – נאום פתיחה מאת היועץ המשפטי לממשלה מר גדעון האוזנר, שנשא ב-17–18 באפריל 1961" – הודפס מחדש עבור Government Press Office מתוך הספר 6,000,000 Accusers: Israel’s Case Against Eichmann, בעריכת שגריר ישראל שבתאי רוזן. הוצאת The Jerusalem Post. ירושלים, 1961 – עותק מוקדש וחתום בידי גדעון האוזנר לניקולס וינטון – היהודי אשר הציל 669 ילדים, רובם הגדול יהודים מצ'כוסלובקיה הכבושה בידי גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה.
נוסח מלא של נאום הפתיחה של היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר במשפט אדולף אייכמן בירושלים. נאום התביעה, אותו נשא גדעון האוזנר במשך כיומיים תמימים (17–18 באפריל 1961), הועבר בשידור ישיר ברדיו. והיווה את המסגרת ההיסטורית והמשפטית לאישומים נגד אייכמן, שהיה ממארגני השמדת יהודי אירופה. דברי האוזנר הפכו לסמליים במיוחד בשל משפט הפתיחה המפורסם: "במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם; לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים. מפני שאפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא."
בנאומו האוזנר הגדיר את אייכמן כ"רוצח מסוג חדש": "במשפט זה נפגוש גם רוצח מסוג חדש, זה המבצע את מלאכת הדמים מעבר שולחן הכתיבה שלו. רק לעתים רחוקות יעשה הוא את המעשה במו ידיו. ידוע לנו בוודאות על מקרה אחד בו היכה אדולף אייכמן עד מוות נער יהודי על שהעז לגנוב פרי מעץ אפרסקים בחצר ביתו בבודפשט. אך בדברו הוא היה מפעיל תאי גזים, שיחת טלפון שלו מסיעה רכבות אל מרכזי ההשמדה, בחתימתו-הוא, גוזרת דינם של אלפים, רבבות ומיליונים…", וכן תיאר בפירוט את מעשיו הנפשעים של אייכמן: "אשמתו של אדולף אייכמן היא בייזום, תכנון, ארגון וביצוע הפשעים המפורטים בכתב האישום. אנו נוכיח את אשמתו כמתכנן, יוזם, מארגן ומבצע הפשע הקרוי "הפתרון הסופי לבעיית היהודים". את חלקו הישיר בביצועה של תכנית נפשעת זו, וכן את חלקו כממונה, מכוון ומפקד הביצוע, את חלקו כשותף ומסייע לביצוע התכנית על ידי אנשים אחרים. הוא היה עמוד התווך בקנוניה הפלילית להשמדת העם היהודי כולו, או חלקו, והוא שותף לפשעיהם של אנשי הס"ס, הס"ד והגסטאפו, ובתוך זה אנשי האיינזצגרופן, מפקדי משטרת הביטחון, קציני הס"ס ומשטרה בכירים, שליחיהם, שלוחותיהם, פיקודיהם ועושי דברם בכל פעולות הרצח, השוד, העינויים והרדיפות כמפורט בכתב האישום. אנו נוכיח כי כל מעשיו אלה עשה אייכמן מתוך כוונה להשמיד את העם היהודי."
הנאום ההיסטורי עורר, בקרב מאות אלפי המאזינים, לא רק זכרונות אישיים מרים שהודחקו במשך שנים, אלא גם הלם מחודש וצער עמוק.
סר ניקולס וינטון (1909–2015) היה בנקאי יהודי-בריטי שיזם מבצע הצלה יוצא דופן ערב מלחמת העולם השנייה, ובמסגרתו חילץ 669 ילדים, רובם יהודים מצ'כוסלובקיה שנכבשה על ידי הנאצים. הוא הגיע לפראג בסוף 1938 לאחר שנחשף לתנאים הקשים במחנות הפליטים שם, והחל לפעול באופן עצמאי להעברת ילדים למדינות מקלט, בעיקר לבריטניה ומקצתם לשוודיה. לאחר ליל הבדולח, בריטניה התירה הגירה מוגבלת של ילדים יהודים בני פחות מ-17, בתנאים מחמירים. וינטון מצא עבורם משפחות אומנה והשיג את המימון הדרוש, תחילה מכספו האישי. בין דצמבר 1938 לספטמבר 1939 ארגן שמונה רכבות שהובילו 669 ילדים. רכבת תשיעית, עם כ-250 ילדים, לא יצאה לבסוף עקב פרוץ המלחמה וסגירת הגבולות על ידי גרמניה. פעולתו הייתה חלק ממבצע ה"קינדר-טרנספורט" הצ'כוסלובקי, והצילה מאות ילדים מגורל השואה. במשך השנים שמר וינטון על מעשי ההצלה שלו בצניעות ובסוד, רק ב-1988, כ-50 שנים לאחר האירועים, מצאה רעייתו גרטה במקרה מחברת ובה רישום מדוקדק של פרטי הילדים שהציל. ב-2005 ביקר וינטון בישראל ונפגש עם האנשים שהציל וצאצאיהם.
182 עמ'. בלאי קל בכריכה. מצב טוב.
