“עם ישראל, תוכל לבטוח בז’אק שטרן: הוא יודע לבגוד…” – גיליון של השבועון הסאטירי Le Coup de Patte (“המכה בטפרים”), שיצא בפריז ב־4 ביוני 1932, בעריכתו של Augustin Martini.
במרכז הגיליון מופיע מאמר המשתמש במבנה הומוריסטי של "טלגרמות" כדי לייצר רושם קליל, אך למעשה מציג טקסט תעמולתי אנטישמי מובהק – היהודים כקבוצה סגורה של “אחוות ציון” הפועלת מאחורי הקלעים ומציג לקוראיו הוא חוזר על סטריאוטיפים של בגידה, צביעות, נוכלות ושליטה סמויה. כך למשל תחת הכותרת: "נבחרי הציבור של ציון" מאת Garcin Lazara. המאמר כתוב כרצף של "טלגרמות" כביכול מכתבים סאטיריים קצרים בין יהודים בולטים, שכל אחד מהם מלווה באירוניה ולעג. על ז’אן לונגה (Jean Longuet) “Gloire à Jéhovah, dont les voies sont impénétrables.”– “תהילה להשם, אשר דרכיו נעלמות.” כאן מוצג הנכד של קרל מרקס, ז’אן לונגה, כיהודי סמוי המשרת אינטרסים “יהודיים” למרות חזותו הסוציאליסטית. על ז’אק שטרן (Jacques Stern) – “Peuple d’Israël, tu peux avoir confiance en Jacques Stern: il sait trahir.” – “עם ישראל, תוכל לבטוח בז’אק שטרן: הוא יודע לבגוד.” התזה הקלאסית של האנטישמיות הפוליטית: יהודי – בוגד. על ז’ורז’ ווייל (Georges Weill) – “Devons-nous nous réjouir de cette victoire? Hélas, j’ai bien peur que non. Georges Weill est l’élu des Français d’Alsace…”, משחק ציני על המילה “élu” – “נבחר”, במובן של “יהודי נבחר” – בנימה שמרמזת שהיהודי מנצל את ההצלחה הפוליטית שלו כדי “להתקרב לגויים”. על וולאך (Wallach) – “Wallach est un renégat. Il a renié ses saintes lois: il est protestant.” “וולאך הוא מומר. הוא כפר בחוקיו הקדושים: הוא פרוטסטנטי.” “Mais, détrompez-vous, mes frères abusés. Wallach est nationaliste. Et quand un juif se met à être nationaliste!” – “אבל התפכחו, אחיי הנבגדים. וולאך הוא לאומן. וכשיהודי מתחיל להיות לאומן!” – האשמה קלסית לתקופה – שגם כאשר יהודי מתנצר ומכריז על נאמנות למדינה, הוא עדיין נחשב יהודי “חשוד”, ועוד. הסיום “Par ce signe nous vaincrons” (באות זה ננצח) הוא פארודיה על הסמל הנוצרי הקדוש (“In hoc signo vinces”), אך כאן הוצמד למגן דוד. זהו חילול סאטירי שמטרתו ללעוג ליהודים כאילו הם מחליפים את הצלב בסמל יהודי “מניפולטיבי”. מימין למעלה איור של שלושה יהודים בעלי פנים סטראוטיפיות לוחשים אחד לשני.
עוד בגיליון זה, קטעים נגד הפוליטיקאי היהודי צרפתי לאון בלום שבאותה העת ניהל את משא הבחירות שלו בצרפת: "בלום היקר, פן נשכח: נאמר שבמהלך מסע הבחירות שלו, בלום, מהורהר ככל שיכול היה, החריב את העיר והכפר בנאומים שנשא", בדיחות נגד יהודים, ועוד.
Le Coup de Patte נוסד בתחילת שנות ה־30, בשיא תקופה של משבר פוליטי, כלכלי וזהותי בצרפת.
הוא הגדיר את עצמו כ־“hebdomadaire satirique illustré” – שבועון סאטירי מאויר – אך למעשה שימש לעיתים קרובות כבמה של סאטירה פוליטית חריפה, בעלת נטייה אנטישמית. האיור שעל כריכת גיליון זה נחתם על ידי P. Degray – אחד המאיירים המרכזיים של המגזין. הוא מציג את פסל ניקֵה מסמותרקי (האלת הניצחון היוונית, La Victoire de Samothrace), כשהיא חסרת ראש וזרועות – דימוי מפורסם שהיה נפוץ בשיח הצרפתי כסמל ל“ניצחון קטוע” או “ניצחון מושחת”. בחודש מאי 1932 נבחר שוב נשיא השמאל פול דומר, אך הוא נרצח שבועות ספורים לאחר מכן (במאי), בידי מהגר רוסי – והאירוע עורר סערה פוליטית עצומה. החברה הצרפתית הייתה מפולגת בין “פציפיסטים” לבין “לאומנים”, בין תומכי גרמניה החדשה לבין מתנגדיה. היתה זו תקופה של כעס לאומי, תחושת בגידה פנימית וחיפוש אשמים – שבעיתונים הסאטיריים כמו Le Coup de Patte, נמצאו בדמות היהודים.
30 עמ'. גיליון שלם. קרעים וחוסרים קלים בשולי העמוד האחרון. מצב טוב.
