Frauen im Konzentrationslager Ravensbrück – "נשים במחנה הריכוז רוונסבריק". עדויות קשות שנלקחו בתום המלחמה, של נשים שחוו על בשרן על זוועות מחנה הנשים ראוונסבירק, בעריכת Helmut Franz. הוצאת Provinzialverwaltung Sachsen, Abteilung : Presse und Propaganda. Halle (Saale) האלה (זאלה) – (גרמניה) 1946 מהדורה ראשונה. גרמנית. נדיר.
"דווקא ביחס לנשים ולנערות במחנות הריכוז ניכר בצורה הברורה ביותר יחסם האמיתי של הנאצים כלפי נשים באופן כללי. נימה של שחיתות, סדיזם ושרירות כללית מאפיינת את כל "מנהיגי" "הרייך השלישי"… את מה שנשים אלו עברו אי אפשר לבטא במילים בצורה גרועה ביותר, בהתחשב בכך שנשים רגישות הרבה יותר מגברים ומגיבות לרשמים שגברים חולפים על פניהם…" (מדברי המבוא של Helmut Franz).
רצף עדויות קשות של נשים שחוו על בשרן את זוועות מחנה ראוונסבירק בגרמניה.
החוברת פותחת בסיפורה של אלי פסיבילה שספקה מידע מפורט על אכזריותם ופשעיהם של הנאצים במחנה. פסיבילה נעצרה בפברואר 1939 בדרזדן ע"י הגסטפו באשמת "הכנה לבגידה גדולה וסיוע לבגידה". לאחר כמעט שנתיים מעצר בכלא מקומי וניסיונות שלא הצליחו לגייסה לשירות הריגול שלהם, היא נשלחה לבידוד למשך שנה נוספת שבסופה הועברה לראוונסבירק ביחד עם עוד 200 נשים. במשך ארבעת החודשים הראשונים במחנה היא עברה עינויים קשים אותם היא מתארת, ולאחריהם שהתה במחנה במשך כשנתיים נוספות ובכוחות אחרונים הצליחה לשרוד.
בהמשך מובאת עדותה של גב' פ. המתארת את העונשים הקשים שחוותה ב"בלוק הענישה" במחנה, את העינויים שעברו אסירות ב"מרתף העינויים", ההרעבה המכוונת כלפי האסירות, נשים נאלצו לישון על הרצפה בקור המקפיא, מחלת הטיפוס שהשתוללה, תנאי ההגיינה המחפירים שהביאו לממוצע של תמותת עשר נשים ביום, ועוד. פ. מעידה שכמעט שלא הוחלפו מדי האסירות – במקרה הטוב מדים הוחלפו רק שלש פעמים בשנה וחצי, והיו אסירות שנאלצו ללבוש את אותם הבגדים לאורך כל תקופת מאסרן. עוד היא מתארת מקרי ענישה שחזרו עליהם מדי יום בהם כלבים הושלכו אל האסירות ותקפו אותן עד זוב דם ומוות ("אני עצמי הייתי עדה למקרה דומה שבו אחד הכלבים הללו תקף נערה צעירה, קרע את בגדיה, ובליווי צרחות מחרידות, טפל באיברי המין של הנערה האומללה בצורה כה קשה עד שמתה זמן קצר לאחר מכן מאובדן דם חמור. תקריות אלו, שניתן לטעון שהן אחת השיטות הנוראיות ביותר בהן השתמשו אנשי האס אס, חזרו על עצמן מספר פעמים ביום לעיתים" היא מעידה).
אחד הפרקים הקשים ביותר הינו הפרק העוסק בניסויים הרפואיים כאשר נעשה שימוש בגופן של האסירות למטרה זו. במחנה נעשו ניתוחים קשים מאד ללא הרדמה. אסירות לשעבר מתעדות מעשים נוראיים שנעשו בגופן של הנשים באופן שכמעט לא ניתן להעלות על הדעת שמעשים חמורים כאלה נעשו.
כמו"כ פרק מיוחד עוסק בנשים היהודיות במחנה, אשר מרביתן הועברו אליו מאזור צ'כיה. הנשים היהודיות שוכנו בצריפים מבודדים בתנאי ההגיינה הנוראים ביותר במחנה, האסירות שסבלו מכוויות קור, או מכוויות כתוצאה מהעבודה המפרכת מעולם לא קבלו טיפול רפואי, רבות מהאסירות היהודיות כונו באופן רשמי "אסירי לילה וערפל" כינוי שמשמעותו היתה שהן עומדות להישלח אל מותן תוך זמן קצר.
בסוף החוברת מובאים דבריה של שרלוט האפרקורן משורדות המחנה, הקוראת לחתור לעידן חדש של חוסן ותקווה שיבוא אחרי התקופה האפלה של הנאציזם, ועל חשיבות סיפור הזוועות לדורות הבאים, ופונה לניצולות המחנה לכתוב לפנות עם סיפורן ולהביא כל בדל אינפורמציה ותיעוד על השנים הקשות שעברו במחנה, אף שהדבר קשה ביותר מבחינה נפשית, למען ידעו הדורות הבאים את מה שעוללו הנאצים לנשים חסרות האונים על לא עוול בכפן.
החוברת מלווה לכל אורכה באיורים של סצינות קשות שעברו הנשים במחנה ראוונסבירק.
מחנה הנשים ראוונסבריק, שהוקם ב-1939 בצפון גרמניה, היה מחנה ריכוז מרכזי לנשים בתקופת השלטון הנאצי. בו נכלאו למעלה מ־130,000 נשים וילדות ממדינות רבות, לצד מספר קטן של גברים וילדים. האסירות סבלו מרעב כבד, עבודות כפייה מפרכות, עינויים והתעללות פיזית ומינית. במחנה נערכו ניסויים רפואיים אכזריים, בהם ניסויים בזיהומים, השתלת עצמות וניסויים בתרופות. רבות נרצחו בירי, במכות, בהרעבה או הומתו בגז ב"צריפי המתה" שהוקמו לקראת סוף המלחמה. שיעור התמותה היה עצום, והמחנה נותר אחד הסמלים הקשים לאכזריות הנאצית כלפי נשים.
31 [1] עמ'. בלאי קל בכריכה. שדרה מחוזקת בנייר דבק, וכן קרעים משוקמים בחלק התחתון של הכריכה. מצב טוב.
