VEERTIG MAANDEN ORANIENBURG – ארבעים חודשים באורניינבורג מאת ד"ר F. Peeters, הוצאת "Het Volk". הולנדית. פרסום מוקדם של אסיר מחנה אורניינבורג, ולאחר מכן זקסנהאוזן – מהעדויות היחידות והמפורטות של אסיר שיצא בחיים ממחנה אורניינבורג. הספר מלווה באיורים של סצינות קשות של התעללויות באסירים במחנה.
הולנד, 1946- מהדורה ראשונה.
במבוא לספר כותב המחבר כי הוא מתנצל על כך שלא הצליח להעביר את הסבל ואת האכזריות שעברו אסירי המחנות, ומתנצל בפני המתים כי לא העביר לקוראים באופן מספיק ברור את מה שעברו. את משפטי ההתנצלות הללו כותב המחבר לאחר שהספר מלא בתיאורים קשים מאד, שכמעט לא ניתן להעלות על הדעת סבל נורא כזה שנעשה כלפי בני אנוש במציאות. ד"ר פיטרס היה עיתונאי שפרסם מאמרים נגד הנאצים – אחד ממאמריו המפורסמים ידוע בשם "בולשביזם חום". הוא נתפס והובא לאורניינבורג וקועקע במספר אסיר 40981, במחנה הוא הועסק בעבודות כפייה ביער הסמוך. באורניינבורג ולאחר מכן בזקסנהאוזן הוא שהה במשך תקופה ארוכה של שלוש וחצי שנים, והוא מהאסירים הבודדים ששהה במחנה תקופה כה ארוכה ונשאר בחיים (יתר האסירים שניצלו מהתופת הגיעו למחנה בתקופה מאוחרת יותר ושהו בו זמן קצר יחסית, השאר מרביתם נרצחו). פיטרס נהג לסדר במוחו את אירועי היום בלילות, ולהכינם לכתיבה בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו במחנה. לצורך זה הוא היה נוהג להחביא ניירות, למרות שידע שאם יתפס יוצא להורג במקום. הוא היה עורך "חזרות" ומדמיין את עצמו עומד מול קהל ומספר את מה שעוללו הנאצים לו עצמו ולחבריו האסירים, ובכך חיזק את זכרונו לבל ישתכחו הדברים שחווה ושראה במחנה.
התיאורים של המחנה ושל ההתרחשויות שקרו בו מדויקים להפליא, שקשה להאמין שאסיר שעבר יסורים כה קשים הצליח להעלות את הדברים על הכתב באופן הצלול והברור ביותר בזמן התרחשותם. בעדותו החשובה מתאר ד"ר פיטרס לפרטי פרטים את מבנה מחנה אורניינבורג ואת אגפיו השונים, את התפקידים השונים של מפקדי האס אס ואת המבנה ההיררכי שלהם, את ההשפלות, ההכאות, ההתעללויות, סדר היום בעבודות הכפייה השונות והעינויים בהם נקטו הנאצים נגד האסירים במהלך העבודות, ואת ההוצאות להורג של אסירים שלא עמדו בדרישת מפקדם (אסיר שפנה בדיבור למפקד ללא רשות תחילה מהמפקד הוצא להורג באופן מידי). כמו"כ הוא מתאר את הצורות השונות של הענישה הציבורית (אסירים הועמדו באופן משפיל במשך ימים שלמים בשער המחנה בכל מזג אויר, לעיני כל חבריהם האסירים), את הרעב המתמיד, והגעגועים לחופש, את הדרכים השונות בהן נקטו הנאצים כדי להסתיר את מספר ההרוגים במחנה, ואת צורות ההמתה השונות שביצעו הנאצים במחנה. ככל שבחזית מול הרוסים נחלו הנאצים תבוסה, כך האסירים הרוסים במחנה סבלו יותר.
אחד הפרקים הקשים מאד רגשית לקריאה בספר הינו הפרק בו מאריך המחבר להסביר את הכינוי שרווח במחנה "מוזלמן" (ביטוי אליו נחשף העולם בעיקר במשפט אייכמן בעדויות הניצולים שספרו על ה"מוזלמן" במחנות) – אסיר שמבחינה גופנית נחשב למת, אך למעשה הוא עדין חי. גופו מעוות לחלוטין, עצמותיו בולטות באופן מחריד, אינו מסוגל לעמוד ולא לשבת, הוא חסר תפקוד כמעט לחלוטין, משקלו יורד באופן דרסטי, כבר איננו מסוגל לאכול ולא לעבוד, ומתאר כמה מחבריו שהפכו ל"מוזלמנים" וכמה היה קשה לו לראותם במצב זה, וכיצד תוך זמן קצר הם מצאו את מותם, ועוד. ב-2 במאי 1945 שחרר הצבא האדום את שארית הפליטה של צועדי מצעד המוות, ליד העיר שוורין בגרמניה. מחנה זקסנהאוזן עצמו שוחרר בידי הכוחות הסובייטיים ב-22 באפריל 1945. במקום נמצאו בזמן השחרור רק כ-3,000 אסירים תשושים, חולים ומזי רעב – ד"ר פיטרס היה אחד מהם.
במרץ 1933, שבועות אחדים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוקם מחנה ריכוז מאולתר בעיר אורניינבורג שליד ברלין, לאחר שכוחות אס אה השתלטו על מפעל נטוש בעיר והשתמשו בו לכליאת מתנגדים פוליטיים. מחנה זה מילא תפקיד חשוב בתקופה הראשונה של התבססות המשטר הנאצי בברלין באמצעים של טרור, רדיפת האופוזיציה והעלמתה. לאחר חיסולו המעשי של האס אה בליל הסכינים הארוכות עבר מחנה אורניינבורג לידי האס אס, שהחליט על סגירתו ב-13 ביולי 1934. כעבור שנתיים, ב-1936, הקים האס אס תחתיו מחנה חדש, מודרני, מתוכנן בקפידה, שמוקם ברובע זקסנהאוזן שבפאתי העיר ולא במרכזה, ונודע בשם "מחנה ריכוז זקסנהאוזן" (KZ Sachsenhausen). העיר אורניינבורג עצמה נודעה כ"עיר האס אס", בה התגוררו רבים מבכירי הארגון עם משפחותיהם, ובה מוקמו חלק ממתקניהם ומטותיהם, בצד מחנה זקסנהאוזן. מאפריל עד יוני 1941 ערך רופא האס אס ד"ר פרידריך מנקה סלקציה בין אסירי המחנה, כשהוא ממיין למוות אסירים תשושים וחולים במסגרת מבצע להרחבת תוכנית T4 – אותנסיה והחלתה על אסירי מחנות שהיו חלשים מכדי לעבוד. האסירים הממוינים למוות הועברו לזוננשטיין, מרכז שבו נכים פיזית ונפשית הומתו באופן שיטתי בגז בידי רופאי אס אס.
במהלך המחצית השנייה של 1941 נכלאו בזקסנהאוזן כ-18,000 שבויי מלחמה סובייטים. כ-13,000 מהם הוצאו להורג במחנה.
345 [2] עמ'. כתמים קלים. מצב טוב.
