"ידעתי שלרדוף אדם בגלל שהוא יהודי יהיה עוול…". מכתב מודפס במכונת כתיבה, שכתב מנהל עבודה – חסיד אומות העולם, בשם Lioqil Brizon שהעסיק תחת חסותו יהודים. במכתבו הוא פונה למפקדו ומתאר לו כיצד הצליח להציל יהודים (ובפרט את היהודי פטרון אנדרי אנגל) ממשלוח למחנות, וכיצד סיפק להם עבודה באופן בלתי חוקי. רומניה, [1943].
לשון המכתב:
"אדוני המפקד,
בהקשר להוקעה של הצלם-פטרון אנדרי אנגל, יש לי הכבוד להודיע לך על הדברים הבאים:
1. החוק מחייב שכל המעסיקים יהיו בעלי תעודת מקצוע לבתי המלאכה שלהם. מי שלא, צריך לקבל קנס, אחר כך צריך לסגור את בית המלאכה. הוראות אלה חלות על כולם. בשנת 1941, בנוסף לאלה, כלומר בנוסף לסגירת בית המלאכה, היה צורך לקחת את היהודים לעבודה לתועלת הציבור במחנה.
2. הצלם_פטרון אנדריי אנגל לא היה בעל רישיון והוא נשלח לעבודה על ידי הרשויות באותה תקופה.
3. בשנת 1942, בהתערבותי, הוא יצא מעבודתו, למרות שלא היה לו רישיון גם אז. זו הייתה התערבות קשה מאוד בדיוק בגלל זה, כי בפיקוח הרומניזציה היו אנשים שפחדו מחוקי הגזע שהביאה הדיקטטורה באותה העת.
4. מאז 1942, כשהגעתי ללשכת העבודה, הצלם-פטרון אנדריי אנגל עבד כל הזמן ללא רישיון. הייתה לי החובה לסגור את בית המלאכה שלו,
אבל לא עשיתי את זה כי ידעתי שלרדוף אדם בגלל שהוא יהודי יהיה עוול.
5. בקיץ 1943, רצה הצלם לחבור עם Ghizela Mocănaşu, ששמה האמיתי הוא Ghizela Auer והיא גרמנייה. בהתחלה הייתה לי כוונה לתת להם אישור, אבל פליט מקלוז', טיפוגרף במקצועו, בא אלי והראה לי החלטה רשמית, שהמקום שבו שכר אנגל בית מלאכה כבר לא שייך לו, אלא מושכר לפליט להדפסה. במקביל, הוא איים לדווח עליי לנשיאות מועצת השרים אם אעדיף יהודי שלא בצדק. הוא הגיש, כפי ששמעתי, תלונה על כך בפרקליטות. אז הייתי צריך לסגור את בית המלאכה שלו מיד. לא סגרתי אותו, אבל כדי לחסוך זמן רק שאלתי את המשרד מה לעשות, לתת לו אישור או לסגור אותו ואז לפי החוקים הוא נאלץ להיסגר ולצאת לעבודה.
6 .
לא סגרנו סדנאות יהודיות מסיבות גזעיות. בלי קשר למה שהייתי מדווח למעלה, לאלו במשרד, בבית כיסיתי את היהודים בכל האמצעים שעמדו לרשותי אז ובזה גם עמדתי מול המחנה והשארתי שלושה ילדים על הדרך.
7. על מנת לחבל בדיני הרדיפה נגד היהודים, המצאתי את הפרוצדורה הבאה: בעל המלאכה, שלא היה בעל אישור ונשלט על ידי הרשויות המוסמכות, שלח לי הודעה פשוטה, שבה הודיע לי שהוא התחיל במשא ומתן לרומניזציה. כדי להגן על ראשי הראיתי את המכתב הזה לפקחים שבאו לבדוק אותי וביקשתי דחייה עד לסיום המשא ומתן. כך נותר בית המלאכה פתוח והיהודי יכול היה לעבוד בו ללא הפרעה של אף אחד. מעולם לא עשיתי להם בלגן, אבל עזרתי להם לא רק בעצות, אלא גם במעשים.
8. ב-1943 על דרך התנהלות חופשית זו עם היהודים, ולאחר מכן גם על כך שנתתי סיוע כספי גדול לפועלי המכרות באזור ובכך לא מצא חן בעיני בעלי המפעלים שנאלצו גם הם לתת כסף, פוטרתי מלשכת העבודה באוגוסט 1943.
9. ההתפטרות שלי קרתה כשהלכתי לאנינה כדי לחלק שוב עזרה לכורים שחיו באומללות. גם אז, אנשי הדיקטטורה תבעו אותי לנקום ועדיין יש לי תביעה היום על סירובם לעבוד, כפי שהם רצו. כשהם מינו את הנשיא החדש, הם אפילו לא הודיעו לי, אלא השאירו אותי באזור ואז תבעו אותי.
בכבוד רב
Lioqil Brizon".
ב-1942, רומניה תכננה לגרש את כל יהודיה לאושוויץ, אך בלחץ גורמים בינלאומיים (כולל מלך רומניה מיכאי הראשון) ההחלטה בוטלה. עשרות אלפי יהודים גורשו לטרנסניסטריה, אזור שהועבר לשליטת רומניה באוקראינה של היום. בגטאות ובמחנות ריכוז בטרנסניסטריה נרצחו יהודים מרעב, מחלות והוצאות להורג. לאחר שהבין שהמלחמה נוטה לטובת בעלות הברית, אנטונסקו החל להקל במדיניות כלפי היהודים. ב-1944, כאשר רומניה עברה לצד בעלות הברית, הופסקו רדיפות היהודים, והחלו ניסיונות לשיקום הקהילה.
[1] דף. 33×21 ס"מ. מודפס במכונת כתיבה משני צידיו. קרעים קלים בפינות סימני הקיפול. מצב טוב מאד.
