פיתקא בכתב ידו וחתימתו של המקובל הגאון רבי אשר זעליג מרגליות. נשלחה לרבי נחום חיים זאהן מטבריה.
המקובל הצדיק הריא"ז מרגליות (תרנ"ד-תשכ"ט 1894-1969): ינק את חכמת הקבלה מגדולי המקובלים בדור. רבו הראשון היה רבי אברהם שמחה הורוביץ, האדמו"ר מבארנוב, ובצעירותו היה שליח ציבור בבית מדרשו בשכונת בית ישראל. רבי אשר זעליג שימש את הרב מבארניב עד פטירתו, בט"ו באדר א' תרע"ו. רבו השני היה הרב חיים שאול הכהן דוויק, בישיבתו (ישיבת רחובות הנהר), שבשכונת הבוכרים, למד קבלה. בשנת תרפ"ה, בשליחותו של רבי חיים שאול, נסע הריא"ז לדמשק, והשתטח שם על קברו של רבי חיים ויטאל. רבו השלישי של ריא"ז היה "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. הריא"ז הוא זה שקישר בין הרב אלפנדרי לבין רבי חיים אלעזר שפירא ממונקטש. מסופר כי הסבא קדישא לא נהג ללחוץ יד לאף אדם מלבד לאדמו"ר ממונקטש ולרבי יוסף חיים זוננפלד, אך בערבי שבתות, לאחר תפילת ערבית, בעת ששוחח בדברי תורה עם הריא"ז, עד שעת צאת הכוכבים לשיטת רבנו תם, חרג ממנהגו זה והושיט ידו לריא"ז ושלחו לביתו. הריא"ז פעל להוציא לאור את תשובותיו של הרב אלפנדרי, וכן פרסם את תולדותיו בהקדמה לשו"ת.
הריא"ז עמד בקשר הדוק עם החזון איש, והחליף עמו מכתבים. כן החליף מכתבים עם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסטמר, והיה איתו בידידות רבה. הוא היה קשור בכל נימי נפשו למירון ולרבי שמעון בר יוחאי, והיה מגיע לקברו מספר פעמים בשנה. את יום ל"ג בעומר חגג כיום טוב ממש, לבוש בשטריימל ובגדי שיראין. חיבב מאד את מנהג החלאקה, ואלפי ילדים סופרו לראשונה בידי מספרי הכסף שלו שהיו קשורות לצווארו בשרשרת זהב, תוך כדי שהתזמורת מנגנת את "אושר זעליג'ס ניגען" (ביידיש: ניגונו של אשר זעליג, מוכר כניגון "משה אמת" של חסידי ברסלב). בין הספרים שחיבר, מספר ספרים על רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו.
כתמים. מצב טוב.
