Deutschland den Deutschen! – "גרמניה לגרמנים" – פנקס הרשמה אנטישמי להצטרפות לארגון "Deutschvölkischer Schutz- und Trutzbund" – – "הברית ההגנתית וההתקפית של הלאומיים הגרמנים" -מהארגונים האנטישמיים המרכזיים שפעלו ברפובליקת ויימאר. בראש החוברת מופיעים העקרונות האנטישמים של התנועה, עליהם חייב היה להסכים ולחתום כל מצטרף לתנועה. בחזית חותמת דיו של Kreisleitung 'Oberpfalz – הנהגת המחוז של "אוברפפאלץ" (חבל בוואריה) – סניף מחוזי של הארגון באזור. גרמניה, שנות ה־20.
בפתח החוברת מוצגים שנים עשר הכללים האנטישמים להפרדה מוחלטת ולהדרת יהודים בהם דגלה הליגה. חוקים אלה הינם למעשה ההופעה ההיסטורית הראשונה של מה שעתיד להוות את לב ליבם של חוקי נירנברג 15 שנה מאוחר יותר. בין תקנות הליגה מופיעים: "לעולם אל תקנה בבתי כלבו של יהודיים ואסור על אשתך וילדיך לעשות זאת. לעולם אסור להעביר נכס מקרקעין לקונה יהודי. אל תתייעץ עם אף רופא או עורך דין יהודי. אל תקרא עיתון יהודי אלא אם כן למטרת לימוד על יהדות. לכו לתיאטרון אך כאשר מוצגים מחזות יהודיים – אל תלכו לשם. אל תקראו רומנים יהודיים. כסטודנט גרמני, הימנע מלהשתתף בהרצאות של מרצים יהודים במידת האפשר. אם אתה חייב, הקשב להם בצורה ביקורתית. לעולם אל תצביע ליהודי בבחירות, וגם לא תתמוך במועמדים של מפלגות המזוהות עם היהדות. ככל שמצבך מאפשר, הילחם בפומבי ביהדות. הימנעו מכל מגע חברתי עם לא-גרמנים ועסקו איתם בעסקים רק אם הדבר בלתי נמנע, " ועוד. המשך התקנון מופיע על גבי הכריכה האחורית של החוברת.
בגוף החוברת דפים זהים בזה אחר זה לבקשת הצטרפות לליגה הלאומית אותם על המבקש להצטרף למלא. בראש כל עמוד מופיעה ההצהרה: "אני חותם על כך שלמיטב ידיעתי ואמונתי אני ממוצא גרמני, ואבותי ואבות אשתי הקדמונים אינם בעלי דם יהודי", וכן התחייבות לתרומה כספית שנתית לפדרציה, וקווים ריקים למילוי שם החבר המצטרף, מקצוע, מקום המגורים, ותאריך לידה. למטה בכל העמודים מופיעה הסיסמה: "גרמניה למען הגרמנים, על ידי הגרמנים!"
ה־Deutschvölkischer Schutz- und Trutzbund היה הארגון האנטישמי הגדול ביותר בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בראש הארגון עמדו דמויות כמו Alfred Roth (מנהל כללי) ו־Konstantin von Gebsattel (יושב ראש סודי). הוא פעל תחת אידיאולוגיה נאציונליסטית, אנטישמית, ולאומנית קיצונית, וביקש "להגן על גרמניה" מפני מה שהוא תיאר כ"חדירה יהודית". הארגון ראה את היהודים כגורם מרכזי לרעת גרמניה – האשמה באחראיות להפסד במלחמת העולם הראשונה, למשבר הכלכלי, לפיצול חברתי, להשפעות תרבותיות "זרות" ולהשחתת המורל הלאומי. מטרותיו כללו החרמה של עסקים יהודיים, הפצת תעמולה אנטישמית והובלת שיח פוליטי שמאוחר יותר השפיע על הנאציזם. הארגון קיים מפגשי עידוד המונים, שנקראו “Deutsche Tage”, שבהם נאמו חברים, הוצגו דגלים וסמלים וניתנה במה למסרים אנטישמיים. בפעילות הפומבית הזו הם ניסו לגייס תומכים מתוך העם וליצור תחושת קהילה סביב האג’נדה הלאומית־גזענית. השיטות הללו היו מן "ניסוי תשתיתי" לשיטות ההפצה שהמנגנון הנאצי מאוחר יותר הרחיב והדק. הארגון פורק בשנת 1924, אך רבים מחבריו (כגון ד"ר ארנסט רהם ואחרים) הצטרפו למפלגה הנאצית.
16 עמ'. מצב טוב מאד.
