La mystérieuse Caserne Dossin Le Camp de Deportation des Juif -"צריף דוסין המסתורי במכלן מחנה הגירוש היהודי", מאת Jos Hakker. הוצאת "ontwikkeling", אנטוורפן (בלגיה), 1944 – מהדורה ראשונה. צרפתית. פרסום נדיר מאוד אשר נכתב על ידי יוס האקר אסיר מחנה דוסין שבבלגיה אשר הצליח להימלט בטרנספורט רכבת שעשתה את דרכה מצריף דוסין לפולין. הספר הודפס מיד לאחר שחרור בלגיה ב-1944, והוא נחשב לאחד הדיווחים הראשונים שראו אור מפי עד ראייה, שהיה מסוגל לשתף את העולם במתרחש בצריף דוסין הידוע לשמצה.
"אף עם לא סבל, במהלך המלחמה הזו, יותר עלבונות, יותר השמצות ויותר רדיפות מאשר העם היהודי… בדפים אלו אני מעיד על מה שראיתי וחוויתי בקסרקטין דוסין… מלבד חוויותיי בצריף דוסין, ראיתי צורך לתת לקוראים סקירה כללית על הדרמה שחוותה האוכלוסייה היהודית, לפני תחילת הגירוש. מאושר יותר מרבים מחבריי חסרי המזל, הצלחתי להימלט מרכבת הגירוש ולמצוא מקלט בוואלוניה, בתוך החזית הוולונית…" (מדברי המחבר במבוא).
ג'וס פותח בתיאור הפרעות נגד היהודים של אוגוסט 1942 ברחבי בלגיה. באנטוורפן הנאצים עברו מדלת לדלת וביקשו מהיהודים להציג תעודות זהות. היהודים נגררו לרחובות ועברו התעללות כאשר משאיות עוברות ברחובות ואזרחים בלגים מוסרים לידי הנאצים יהודים רבים עבור בצע שוחד. הנאצים אפשרו לכל יהודי 10 דקות להביא עמו בגדים חיוניים, ורבים נלקחו למכלן לשלזיה עילית ולפולין "לא פחות מ 1200 איש גורשו באותו הלילה… הטרגדיה של גירוש האוכלוסייה היהודית בבלגיה החלה". אשתו של ג'וס היתה חולה מאד, ובדיוק באותה העת נכנס לתוקפו האיסור על רופאים ארים לטפל ביהודים. באופן מיידי ראשי המועצה היהודית החלו לדון עם הגסטפו בניסיון להרחיק את רוע הגזירה, כאשר יהודים רבים מנסים לפלס דרך מנוסה לחלק הלא כבוש של צרפת ומשם לשוויץ. באותה העת פעלו סוכנים סמויים של הגסטפו שהציגו עצמם כבני האוכלוסייה המקומית והבטיחו תמורת סכום של 25,000 פראנק להעביר את היהודים את הגבול הבלגי. היהודים נשלחו לכתובות שונות בבלגיה ובהולנד כחלק ממסע העברת הגבול השקרית, שם נתפסו בידי הגסטפו. בדרך דומה נתפס המחבר בניסיונו לעבור את הגבול באמצעות הסוכנים הגרמנים המתחזים לאחר ששילם 40,000 פראנק לגרמני מתחזה שהבטיח לסייע לו להימלט באמצעות הצלב האדום של בריסל, וביחד עם יהודים אחרים שנתפסו בדרך דומה נשלח למכלן.
בעיר מכלן שמחוז אנטוורפן (בלגיה) פעל מחנה המעבר קסרסטין דוסין (Kazerne Dossin), המחנה שימש את הנאצים לשם כליאת 26,000 יהודים בסה"כ מקהילת בלגיה וצוענים לצורך ריכוזם לקראת גירוש ב־28 רכבות אל מחנות ההשמדה במזרח אירופה, כאשר 5% בלבד מהמגורשים ניצלו.
בהגיעו למכלן עבר חקירת גסטפו בעינויים עד שזרועו נתקה ממקומה, כל רכושו נבזז, והוא הושלח ביחד עם שנים עשר אנשים לתא קטן שיועד לששה אנשים בלבד. בדוסין הוא נתקל לראשונה בערימות של דרכונים של אסירים שהוצאו להורג, תצלומים, תעודות זהות, מכתבים של אנשים נשים וילדים שהוצאו להורג, והיה עד לראשונה למעשי התעללות מצמררים. לאחר ההלם של היום הראשון עובר הוא לתאר את סדר היום במחנה: בכל חדר שוהים כ- 120 אסירים בשעה 6 בבוקר כולם קמים לצרחות הנאצים ללא אבחנה – מבוגרים, נשים, ילדים בחלל קטן שבקושי מאפשר מעבר מרוב דוחק. ראש הצריף נותן לכל אחד מנת אוכל זעומה – "במשך חודשים לא ראינו פעם אחת, אבל לא פעם אחת חתיכת בשר קטנה, לעולם לא ירקות, לעולם לא תפוחי אדמה…" כותב ג'וס, ולאחר מכן מתקיים המסדר בו נדרשים האסירים בכפייה לבצע תרגילי התעמלות במשך שעה. אסירים חדשים שנאספו ברחובות והובאו לדוסין ישנו במשך שבועות בבגדים שלבשו כשנעצרו. במחנה היו שנים עשר מקלחות אך בשל הדוחס העצום הוא מתאר כיצד "במשך שלושה חודשים הצלחתי לעשות שתי אמבטיות". תנאי הצפיפות במחנה גרמו למחלות רבות ולהתאבדויות כאשר מידי פעם מגיע רופא גרמני לבחון את מצבם של חולים קשים. האסירים בדוסין מויינו לפי מקצועותיהם הקודמים, והועסקו בדרך כלל באותם המקצועות במחנה. כך למשל חייטים הועסקו בייצור מדים ומעילי עור לחזית הרוסית, סנדלרים תקנו נעליים וכדו'.
באחת הפעמים נבחר ג'וס ביחד עם קבוצה גדולה של יהודים לעזוב את המחנה ולהישלח למחנות במזרח על גבי רכבות. לאחר שנודע לו שבשילוח הקודם הובלו 2000 גברים יהודים ברכבות, ומרביתם לא שרדו את הדרך עצמה ומתו בקרונות הוא תכנן בריחה על ידי קפיצה מהרכבת. באמצע הדרך כאשר הרכבת נסעה במהירות ניצל ג'וס רגע של הסח דעתם של השומרים הנאצים וקפץ מהרכבת אל תוך צמחיה סבוכה. חמישים מטרים משם מצא אסיר נוסף שקפץ אף הוא ונפצע קשה כיון שטעה בחישוב הקפיצה ונחת על אבן, בלית ברירה הוא השאיר אותו במקומו והמשיך במנוסתו כאשר לאורך כל הדרך הוא נתקל בעוד ועוד אסירים ואף נשים שקפצו מהרכבת. הוא מגיע לכפר מקומי ומספר לתושבים על בריחתו. תושבי הכפר נמנעים מלהכניסו לביתם מפחד שיתפסו בידי הנאצים ושלחו אותו לכומר של הכפר. כומר הכפר סירב בתוקף להכניסו לביתו והוא נאלץ להמשיך במנוסתו. כעבור כמה שעות לפנות בוקר הוא מבחין ברוכבי אופניים שהיו בדרכם לעבודה שהראו לו את הדרך לתחנת הרכבת בליאז'. שם נודע לו כי לא פחות מ 150 עצורים נמלטו מאותה רכבת. חלקם יצאו לחופשי, חלקם נפצעו, וחלקם נהרגו. בהגיעו לליאז' הוא פגש באנשי הצבא הלבן של החזית הוולונית שדאגו לו לדירת מסתור ורופא שבדק אותו ואבחן כי עוד מספר חודשים בדוסין הוא לא היה שורד בשל מצבו הגופני הקשה. מדירת המסתור החל לעסוק בפעילות מחתרתית כשהוא מוציא לאור עלונים וכותב לעיתונות למען שחרורה של בלגיה. "בשעה שאני כותב שורות אלו צרפת כמעט חופשית" הוא מסכם "זמן קצר אחר כך ראינו את הטנקים האמריקאים הראשונים מגיעים למזח רומא, זה היה שחרור ושמחה שאין לתאר", ומתאר את פעילות מיצוי הדין עם שוביו: "נערכות רשימות של פושעי מלחמה. ברשימות אלו יופיעו שמותיהם של מי ששדדו ורדפו אלפי חפים מפשע בצריף דוסין במכלן. שמות אלה הם מייג'ור שמידט, ממחנה הריכוז ברנדונק ומכלן; Hauptmann Steckman, Oberleutnant Meynerhausen, Ober-Feldwebel Bode, Krolsch, עורך דין, תת-ניצבים פרופס ופופה…והגאים, המורדים, חופשיים, ובקרוב תגיע שעת החופש של כל עמי אירופה המדוכאים. ליאז', 7 בספטמבר 1944, Jos Hakker".
בין יולי 1942 לספטמבר 1944, קסרקטין דוסין נודע בשם SS-Sammellager Mecheln, מחנה איסוף וגירוש נאצי. כאן רוכזו 25,274 יהודים ו-354 רומנים והועברו לאושוויץ-בירקנאו ולמחנות ריכוז נוספים במזרח. שני שלישים נהרגו עם ההגעה. עד השחרור וסיום השואה בבלגיה, רק 1,395 מהם שרדו.
נדיר ביותר. עותק אחד בלבד מופיע בקטלוג הספריות העולמי world cat בספריית Royal Library of Belgium שבבריסל בלגיה.
48 עמ'. כתמים קלים בכריכה. מצב טוב.
