"אהבה בלהבות" מאת ניצול מחנות ההשמדה הנאצים ק. צטניק (שם העט של יחיאל דינור). הוצאת ספריית תרמיל. מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה. ישראל, 1976. עותק מוקדש וחתום בידי המחבר בשמו האמיתי "י. דינור": "לרפי י. דינור 20.6.78".
בהעידו במשפט אייכמן טען ק. צטניק כי אינו רואה עצמו כסופר הכותב דברי ספרות כי אם כמי שרושם כרוניקה מתוך הפלאנטה אושוויץ אשר לתושביה לא היו שמות. הספר עוסק באהבה שמתרחשת על רקע זוועות השואה, ומגולל את סיפורם של שני אסירים במחנה ריכוז, המתמודדים עם הקשיים והסבל הבלתי נתפסים, ומנסים לשמור על אהבתם בתוך התופת. בספרו זה ק. צטניק מתאר את המציאות הקשה בצורה גרפית וחזקה, ומעלה שאלות מוסריות ורגשיות עמוקות על האנושיות במצבים בלתי אנושיים.
יחיאל די-נור (פיינר) [1909-2001] ניצול מחנות ההשמדה הנאציים, שכתב רבות על השואה ומוכר בעיקר בשל סדרת ספריו "סלמנדרה – כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים". די-נור נודע בשם העט "ק. צטניק" מושג שפירושו "אסיר במחנה ריכוז". דינור החל לכתוב על השואה מעט לאחר שניצל ממחנות המוות, בעודו שוהה במחנה של הצבא הבריטי ליד נאפולי באיטליה. את כתב היד של ספרו הראשון מסר לאליהו גולדנברג, חייל בבריגדה היהודית, כדי שיוציאו לאור בארץ ישראל. די-נור לא ציין בו את שם המחבר והסביר לחייל: "הם שהלכו אל הקרמטוריום, כתבו את הספר הזה! רשום את השם שלהם: ק. צטניק". שם זה הפך מאז לשמו הספרותי. אודות דינור זכורה בעיקר התמוטטותו דקות ספורות לאחר תחילת עדותו במשפט אייכמן. בעקבות נפילתו ארצה תוך שהוא מתאר את אירועי האימים של השואה, השופטים נאלצו להפסיק את הישיבה ודי-נור הוצא מהאולם על אלונקה ופונה לבית החולים, שם שהה כשישה חודשים לאחר מכן. העדות והאירוע שהתרחש בבית המשפט, ובעיקר העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפה זהותו ונודע לקהל בארץ ובעולם מיהו האיש העומד מאחורי השם ק. צטניק, הפכו לאחד מסמליו המובהקים של משפט אייכמן, ששב ומאפיין את הזיכרון בימי השואה. די-נור חיבר ספרים רבים העוסקים בזיכרון השואה.
112 עמ'. מצב טוב מאד.
