Ravensbruck The Women's Camp of Death – "ראוונסבריק מחנה המוות לנשים" – מאת אסירת המחנה לשעבר Denise Dufournier. הוצאת G. Allen & Unwin, לונדון 1948 – מהדורה אנגלית ראשונה עם קטעים רבים שלא הופיעו במהדורה הצרפתית. עותק מושלם עם מעטפת הנייר המקורית עם איור מחריד של אסירות המחנה בעיצוב Gordon Noel Fish.
"על בלזן, בוכנוואלד ודכאו כבר שמענו רבות, אבל על ראוונסבריק – המחנה שבו מתו נשות אירופה ברעב, מחלות ועינויים – סיפרו לנו מעט מדי, " כותבת דניס דופורנייה, אסירת המחנה לשעבר, בעדות נוקבת החושפת את זוועות מחנה הנשים ראוונסבריק. דניס במקור מגרמניה, בשנות המלחמה שהתה על אדמת צרפת כרופאה ומטפלת בזהות בדויה אשר עסקה בטיפול בטייסים אנגלים ואמריקאים שנפצעו ובסידורים להשיבם בחזרה דרך הפירנאים הצרפתים לגבול ספרד ומשם לאנגליה. ב 1943 נעצרה בביתו של אחד ממפקדיה, נשלחה לכלא בFresnes לחקירות הגסטפו והוחזקה בבידוד בבור מתחת לקרקע במשך ארבעה חודשים. לאחר מכן גורשה לגרמניה ביחד עם עוד 1000 נשים בכל רחבי צרפת בינואר 1944. משם הועברה למחנה ראוונסבורק לבלוק 26 ביחד עם קבוצת הנשים. את הזוועה שעברה מיד בהגיעה למחנה היא מתארת: "נדחפנו בהמונינו לתוך הצריף הזה, כל כך קטן שנאלצנו לקום, נמחצים אחת על השניה. האוויר בלתי ניתן לנשימה. התחלנו להרגיש רע. לאלה שהתעלפו לא היה מקום ליפול והם נשענו על שכניהם, אדישים. כשרצינו לפתוח את החלונות, הגיעו אסירים עם רצועות אדומות על זרועותיהם, סימן מובהק של שומר, באמתלה של אמצעי זהירות בתקיפות אוויריות, ואיימו להביא את הכלבים אותם יכולנו לשמוע מייללים בחוץ… היינו מאד צמאות אבל המים בשירותים לא היו ראויים לשתייה… השוטרות צעקו ודחקו בנו, איבדנו כל מושג של זמן…".
דניס מתארת לפרטים כיצד הפכו הנאצים את האסירות לתת אדם, בגילוח שיער ראשן תחילה ("האם אי פעם אוכל לשכוח את המראה של אותה אישה צעירה ששיערה הארוך נחתך ברגע?"), החרמת רכושן, לקיחתן לעבודות כפייה בשטחי ביצות ומלריה, מסדרי הבוקר המתישים היומיומיים ו"מסדר העבודה" בו חיפשו הנאצים נשים חלשות לשלחן למוות, העבודה המחרידה של פינוי הגופות, הרעב המתמיד, העינויים והמוות. בספר, קטעים רבים קשים לקריאה בשל התיאורים המחרידים של הזוועות שהתרחשו במחנה. בין היתר דניס מתארת את בלוק 10 במחנה בו שהו נשים שהשתגעו כתוצאה מהעינויים במחנה זמן קצר לפני שנלקחו למוות, ועוד. בשנים בהן שהתה במחנה אלפי אסירות נורו למוות לצידה, נחנקו, הומתו בגז, נקברו בחיים או הועבדו בפרך עד מוות. כל אסירי המחנה, ובכללם ילדים קטנים, אולצו לעבוד בעבודות קשות, שגרמו לא אחת למוות.
לבסוף מתארת דניס כיצד הגיע יום השחרור המיוחל בידי כוחות הברית. דניס שבה לגרמניה ביחד עם חמש נשים מלוות באנשי הצלב האדום במסע שעבר דרך מספר ערים כשהן מקבלות מעט חמאה ונקניק: "לא היו עוד צעקות, לא היו עוד מכות, לא עוד איומים, אף אחד לא הורה לנו לצאת מהר…". דניס סיימה לכתוב את מחברת הזוועות בשוויץ בספטמבר 1945. לאחר המלחמה לא דובר רבות על מחנה ראוונסבריק, שנחשב אז לאחד המחנות הקטנים, ופורסמו מעט מאד תיעודים העוסקים במחנה. לפנינו אחד התיעודים המפורטים הראשונים שיצאו אי פעם וחשפו לעולם את ההקף הבלתי נתפס של פשעי הנאצים במחנה זה.
הספר יצא במקור בצרפתית תחת הכותרת La Maison des Mortes ותורגם לאנגלית בידי גב' F. W. M.
XIV, [2], 150 עמ'. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. קרע קל בפינת המעטפת משוקם בהדבקת נייר מצדה הפנימי. מצב טוב – טוב מאד.
