עיתון "השקפה" בעריכת אלעזר בן יהודה, המודיע לראשונה על פטירתו של תיאודור הרצל, בידיעה שהגיעה למערכת רגעים לפני שהגיליון ירד לדפוס. יום ג' כ"ב תמוז, תרס"ד, 5 ביולי 1904 – יומיים לאחר פטירתו של הרצל.
במקרה או שלא במקרה המאמר הראשי בגיליון עוסק ב"מדינה היהודית" ודן במשא ומתן על ישוב יהודי באפריקה המזרחית. בהמשך בידיעה שמתפרסמת בצידי הדף נכתב: "רגעים לפני חתימת עריכת הגליון הגיעונו שני תלגרמים, וכבר נדפס הדף הראשון, האחד מברלין נמסר שם ביום ד' יולי בשעה עשר וארבעים רק בבקר לאמר : הרצל מת , בן ציון בן-יהודה. והשני ממשרד הועד הפועל מוינה, נמסר שם ביום ד' יולי בשעה ארבע אחרי הצהרים, לאמר : הרצל מת. זמן הקבורה נודיע. משרד הכנסיה, ובכן אין ספק בדבר, דר' הרצל שבק חיים לכל חי! ברגע הנורא הזה אין מלים בפי. זה אסון, זו צרה שלא היינו מוכנים לה זה אבל האמה כלה, ואנו מתאבלים אתה. אין בפי תנחומים לא לעצמנו, ולא לבני משפחתו. אין עתה השעה לבקש חשבונות מי חייב במות זה… לא על המת הגדול בעצמו נתאבל… אך מה יהיה גורל הציוניות?, מה יהיה גורל האומה?…".
ידיעה אחרת בעמוד האחרון של הגיליון תחת הכותרת: "לפני המות" מופיעה כתבה קצרה בה בן ציון בן יהודה מנסה להבין מדוע מותו של הרצל לא הוזכר ביתר העיתונים, ומצטט ידיעות שונות אשר הופיעו באשר למצבו של הרצל, כאשר ההבנה שהוא נפטר רק החלה לחלחל: "ובעיני ראיתי אחרים בוכים. זה היה החורבן באמצע החיים הזורמים מסביב. לאבד את הרצל… זה יותר מדי!…", בשולי אותה כתבה נכתב: "ירושלם, כוונתו הרצויה של הרה"ג היש"ש הר"ש סלאנט להספיד את דר' הרצל בבית הכנסת הגדול של החורבה הופרה מפני חמת הקנאים אשר יזמו להסב בלבולים בשעת ההספד, בכל בתי הכנסיות של עדת הספרדים בעירנו התפללו ביום השבת תפלת א-ל מלא רחמים למנוחת נשמתו של המנוח ד"ר הרצל ז"ל".
זהו הגיליון הראשון והנדיר בעיתון "השקפה" בו הוזכר דבר מותו של הרצל. בגיליונות ההמשך שבאו בימים שלאחר מכן כבר הכותרות כולן עסקו בפטירתו של מבשר הציונות.
[10] עמ'. גיליון שלם. שדרה מחוזקת בנייר דבק. מצב טוב.
