אויף די פעלדער פון טרעבלינקע – "על שדות טרבלינקה", מאת רחל אויערבאך, הוצאת הועדה המרכזית להיסטוריה יהודית בפולין. ווארשע – לאדזש – קראקע, 1947 – מהדורה ראשונה. יידיש.
ספרה של רחל אויערבאך אשר נכתב בשנת 1946 ופורסם ב 1947 בעקבות ביקורה של אויערבאך בטרבלינקה כחברה במשלחת של הועדה ההיסטורית היהודית שכללה תשעה אנשים כולל 5 אסירים לשעבר בטרבלינקה, שלושה מהם ניצלו ב"מרד טרבלינקה". עוד בסתיו 1942 בהיותה בורשה אספה עדויות נדירות של היהודים הבודדים שהצליחו להימלט מטרבלינקה ולשוב לוורשה. אויערבאך מתעדת סצינות קשות מחיי היומיום במחנה, וכן את האופן בו פעלה תעשיית המוות במחנה כפי ששמעה מפיהם של האסירים לשעבר במחנה טרבלינקה. הועדה גילתה נתונים רבים אודות המחנה שלא היו ידועים קודם לכן. כך למשל היה ידוע כי המוות בתאי הגזים נמשך 20-25 דקות. בעקבות עדות שקיבלה הועדה מהאסיר יענקל וירניק התברר כי בתאי הגזים הגדולים במחנה המוות נמשך זמן רב יותר, לעיתים עד שעה בעקבות עבודת המנועים האיטית. כמו"כ היא מביאה נתונים שלא היו ידועים באשר למספרם המדויק של הנספים בטרבלינקה, החודשים בהם מספר הנרצחים היה הגבוה ביותר, האופן בו התרחשה הסלקציה במחנה, פרטים חדשים על מה שעשו הנאצים ברכוש היהודי, ועוד. הספר מלווה בתצלומים קשים שצילמו במחנה, וכן תצלומים של חברי הועדה עצמה ואסירים לשעבר ניצולי טרבלינקה. בסוף הספר מפה מקופלת המציגה תרשים של המחנה.
רחל אייגה אויערבאך [1903-1976] עיתונאית, סופרת, מסאית, היסטוריונית דוברת יידיש ועסקנית ציבור יהודייה-פולנייה. לאחר כיבוש ורשה בידי הנאצים, ארגנה רחל אוירבך במשך כשלוש שנים חדר אוכל עממי בבית איגוד הסוחרים הזעירים שבגטו ברחוב לשנו 40. היא הצליחה להינצל מהגירוש הגדול בקיץ 1942 ונשארה בעיר. בסתיו 1942 אספה עדויות נדירות של יהודים הבודדים שהצליחו להימלט מטרבלינקה ולשוב לוורשה. ב־9 במרץ 1943 הצליחה רחל אוירבך לברוח לצד ה"ארי" של העיר ולשהות אצל ידידים פולנים. בעזרת תעודות מזויפות, בזכות המראה ה"לא יהודי" שלה ובזכות שליטתה הטובה בשפה הגרמנית, יכלה אוירבך לצאת ולהסתובב ללא חשש ברחוב ולשמש כשליחה של תנועות ההתנגדות היהודיות. רחל אוירבך הייתה אחת משלושת הניצולים היחידים מקבוצת "עונג שבת" ששרדו את המלחמה. בשנת 1944 השתלבה אוירבך בעבודת הוועדה ההיסטורית היהודית שהוקמה בשטח פולין המשוחררת, ומטרתה הייתה לאסוף עדויות מפי ניצולים, בתקופה זו פרצה לתודעת הציבור בשל מאמציה לאסוף ולפרסם עדויות על השואה והייתה מפעילי ארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה. עלתה לישראל בשנת 1950, והייתה בין הניצולים היחידים שהיו שותפים להקמת יד ושם, שם עבדה כמנהלת מחלקת גביית עדויות, כל ימיה ניהלה מאבק נחוש נגד עיוותים ואי־דיוקים בתיאור אירועי השואה.
[9], 109 [9] עמ'. כריכה קדמית מחוזקת בנייר דבק. קרעים קלים בשדרה. עותק ספריה לשעבר. גוף הספר במצב טוב.
