"הדברים הנוראיים והשטויות הללו הם הבסיס למוסר היהודי האמיתי" – Schulchan Arukh (Der gedeckte Tisch) Die vier Gesetzbücher der Juden – שולחן ערוך – “ארבעה ספרי החוק של היהודים”. פרסום אנטישמי בגרמניה הנאצית המצטט את ספר החוקים של היהודים ה"שולחן ערוך" בצורה מסולפת, במטרה להביא לשנאתם ולרדיפתם, בעריכת Br. A. Luzlénlzky. גרמניה [לפני 1935].
פרסום אנטישמי קיצוני במיוחד בו ה“שולחן ערוך” היהודי מוצג כמעין “קוד חוקים סודי של היהודים” במטרה להראות כביכול הדת היהודית מצווה על מאמיניה על שנאת הגוי, רדיפתו, רציחתו, ומבטיחה למאמינה שכר על כך בעולם הבא על כך.
במבוא כותב המחבר:״אספת הרבנים ההונגרים בשנת 1866 אישרה את ההחלטה הבאה: "יש להכחיש בפומבי את השולחן ערוך בעיני גויים, אך במציאות כל יהודי בכל מדינה מחויב לציית לחוקים אלה בכל עת. (החלטה זו נחתמה על ידי 94 רבנים, 182 עורכי דין, 45 רופאים ו-11,672 יהודים אחרים.) כל תיאולוג, משפטן ואדם משכיל העוסק בשאלה היהודית צריך להכיר את החוקים הללו… הדברים הנוראיים והשטויות הללו הם הבסיס למוסר היהודי האמיתי.״
לאחר שמביא כמה מהלכות הנהגת אדם בבוקר במטרה ליצור את הרושם שהוא רק מצטט דברים כלשונם, הוא ממשיך ומביא בצורה מפוזרת ומסולפת מדינים המופיעים בשולחן ערוך, הקשורים לאסור ומותר ביחס לנכרי כגון האיסור לקחת מינקת נכרית, ״אסור לידע את הגוי שסומכים על שיקול דעתו״, דיני חלב עכו״ם, האיסור לשלוח ללא יהודי מתנה ביום אידם, האיסור לסעוד עם גוי, דיני ריבית ביחס לגוי, יהודי שהמיר דתו אין לו כפרה, וכדו׳. כמו״כ הוא מביא הלכות הקשורות בהעדפות ביחס לאבידה של היהודי לעומת אבידה של גוי, האיסור לדון בבתי דין של לא יהודים, איסור החיתון עם גוי, הכל במטרה להראות כאילו ספר החוקים של היהודים מעודד שנאה ואף חמור מכך. לאורך הספר בחר המחבר להדגיש את הקטעים המבטאים כביכול את הוראות הריחוק מהגוי, במטרה להסית את הקורא לחשוב כאילו היהדות מצווה על שנאת הגוי וההתרחקות ממנו בכל האופנים.
בחלקו השני של הספר תחת הכותרת ״150 ציטוטים מכתביהם של הרבנים המפורסמים ביותר״ מצטט הוא דברים מספרים של חכמי ישראל בתורת הסוד שאינם מובנים לאדם הרגיל, במטרה להראות כביכול חכמי ישראל עסקו בדברי הווי, וכן דברים הקשורים בעונשי הרשעים בעולם הבא. הוא מביא מדברי הרמב״ם הקובע כי האמונה הנוצרית הינה עבודה זרה, וכן ציטוטים מהכתבים כי העולם נברא בשביל עם ישראל, וכן מצטט מדברים שכתב האברבנאל בפירושיו נגד הדת המוסלמית, וכן מדברים הכתובים בספרים על משפט הרשעים בגיהנום, מדברי רד״ק בפירושו לתורה, מקטעים המופיעים בסידורי התפילה (מחזור פרנקפורט) בענין עשיית דין ברשעים, ועוד.
בחלקו האחרון של הספר תחת הכותרת ״הרציחות של היהודים״ ישנה עליית דרגה בעלילה האנטישמית כאן, לא רק "חוקים" יבשים בספר ההלכות, אלא ביצועם הלכה למעשה לאורך כל הדורות בדמות רציחות שביצעו היהודים על פי דתם. המחבר מביא את עלילת הדם הקדמונית כפי שהופיעה בין היתר בספריו של סבסטיאן מינסטר, להראות כביכול שעוד מימי קדם רצחו היהודים ילדים כדי להשתמש בדמם לאפית מצות לפסח, וכן מביא כל מיני מעשים מימי הביניים ומהעת החדשה בארצות אירופה, שלא היו ולא נבראו, בהם כביכול הרגו היהודים את בני הדת הנוצרית בנסיבות שונות על רקע דתי, חטפו לא יהודים, וכדו'.
המנגנון הרטורי של החוברת הינו לקיחת הלכות מורכבות, שנכתבו בין רבנים, בהקשר היסטורי-משפטי מסוים, והוצאתן מהקשרן כדי ליצור רושם של עוינות, תככנות ושנאה כלפי הגויים. נעשה כאן שימוש מגוחך בהשמטות, קיצורים והחלפת מונחים (כמו “עכו״ם”, “גוי”, “כותי”, “מומר”) כדי להקל על הקורא הלא מיומן לקשר בין ההלכה לתעמולה גזעית מודרנית. חוברות מסוג זה שימשו כביכול כמתווך בין עולם הלכה יהודי מורכב, סגור ורב שכבתי לבין דימוי סטריאוטיפי פשוט וחשדני, תוך ניצול בורותו של הקורא בקוד הפנימי היהודי. הקורא שלא הכיר את היהדות מעיקרה, פגש לראשונה את המושג “שולחן ערוך” דווקא דרך הצגה קריקטורית, הבנויה לכאורה על “ציטוטים” המוכיחים שנאה או אפליה. היהדות הפכה בעיני הקורא ממסורת דתית־משפטית לתופעה זרה ועוינת. בעבור הנוער הגרמני הלא משכיל בהקשרים יהודיים, הייתה כאן סכנה כפולה: נוצרה תחושת “גילוי סוד” – כאילו סוף־סוף נחשף מה “היהודים באמת חושבים״. הדבר השתלב בצורה קלה עם רעיונות לאומניים וגזעניים שצמחו באותה תקופה. כך נוצרה הכנה תרבותית מוקדמת לשיח אנטישמי אגרסיבי יותר של שנות ה-30, משום שהחומר הציג את היהדות כעולם משפטי סגור המצדיק התבדלות ועוינות. ספרות כזאת שמשה ככלי תעמולה פופולרי: באשר היא נועדה לעצב דימוי. בכך היא תרמה למנגנון שבו הקורא הצעיר לא רק הסתייג מהיהודי, אלא מהיהדות כמערכת של חוקים “נגד החברה”, כביכול.
האותיות של כותר הספר בעברית כתובות בדיוק באותו פורמט של ה״שולחן ערוך״ היהודי המקובל במטרה לשוות לספר צורה מקורית, כאילו מדובר בספר החוקים היהודי עצמו.
נדיר ביותר. עותק אחד בלבד שיצא בשנת 1935 רשום בקטלוג הספריות העולמי WorldCat בספרייה בגרמניה. העותק שלפנינו הינו מוקדם יותר.
II, 88 II עמ׳. מצב טוב.
