גיליון נדיר של השבועון הבריטי Zionist Review מיום 4 בספטמבר 1942 (י"ב באלול תש"ב), כותרתו: "A Satanic Plan" – "תכנית שטנית", וכן בחלק העליון של עמוד השער הפנייה למאמר המרכזי המופיע בעמוד 3 בגיליון : "Hitler's plans to destroy European Jewry" – "תוכניותיו של היטלר להשמיד את יהדות אירופה" – הגיליון מתעד את שואת יהודי אירופה בזמן אמת, ומזהיר מפני חיסולה הסופי של יהדות אירופה בידי גרמניה הנאצית, וקורא לעולם להתעורר פן יהיה מאוחר. נדיר.
המאמר המרכזי בעמוד השער של הגיליון מדווח על תוכנית ההשמדה הנאצית של יהדות אירופה. נמסר כי ישנה מגמה של הכחשה, אדישות, או אי-הבנה לגודל האסון בקרב הציבור הבריטי, המבקש להתעלם מהממדים המפלצתיים של ההשמדה ההמונית. הכתב מדווח על גירושם של 4000 ילדים יהודים שנאספו בצרפת הכבושה על ידי הנאצים והועברו לשלושה מחנות ריכוז, וכן על התאבדות המונית של 300 מיהודי צרפת כשנודע להם שהם מיועדים לגירוש לגרמניה. כמו"כ הוא מתאר את רדיפות היהודים בפולין – הוא מדווח על מאות יהודים פולנים שנרצחו בתאי גזים ניידים (משאיות הגז), וכן רכבות עמוסות ביהודים שנרצחו ונקברו בקברי אחים המוניים. בין השאר מביא הכותב את מכתבה של בלה רזנסקיה – חיילת יהודיה בצבא האדום הכותבת: "אומתנו מושמדת בצורה הנוראית ביותר. מה עשו הנאצים בסמולנסק? ערב חורף אחד, המפלצות אספו עשר נערות יהודיות, הפשיטו אותן עירומות, ועם ניתנה הפקודה החלו להכות אותן. כל הגברים והנשים הקשישים הוכנסו לבית בבית הקברות היהודי, שם מתו באיטיות מרעב…", ועוד זוועות נוראות שהיא מתארת שעוברות על היהודים.
הכותב מזהיר כי היטלר מתכנן לגרש את יהודי מערב אירופה למזרח אירופה ולבצע בהם השמדה המונית, וכי אם במדינות החופשיות לא תהיה תגובה מהירה להשמדת היהודים עשוי להיות מאוחר מדי. הוא מוסיף ומדווח כי על פי עיתונים שוויצרים כ 100,000 יהודים נרצחו בפולין במהלך החודשים האחרונים, וכי פלוגות הסער פושטות על רחובות בגטו ורשה ועוצרות יהודים באקראי לצורך "גירוש" – "מונח נאצי חדש להוצאות להורג" כפי שמכנה זאת הכתב. עוד הוא מתאר: "יהודים המוחים נגד מעצרם נורים במקום. בוורשה וברחבי פולין, הייאוש שאחז ביהודים הוא חסר תקדים מאז פלשו הנאצים לראשונה לארץ. התאבדויות של משפחות שלמות מדווחות לעתים קרובות. רודפיהם הם לא רק חיילי הסער המיובאים מגרמניה, אלא גם פשיסטים לטבים, ליטאים ואוקראינים שקיבלו את המשימה המיוחדת הזו של התמודדות עם "אנטי-פשיסטים". על פי הגרסה הנאצית, המדווחת בעיתונות השוודית, "גירוש" היהודים ליעדים לא מוגדרים החל בקנה מידה גדול בוורשה, לודז' ובערים אחרות שגרמניה החליטה לספח לרייך השלישי". עוד הוא מוסיף, כי על פי דיווח שהתפרסם בסטוקהולם ב-26 במרץ הועלו 145 יהודים גרמנים על רכבת משא אטומה שנועדה לפינסק. כמה רשויות נאציות הודיעו כי צחנה נוראית עלתה מהרכבת. ימים לאחר מכן, חבלנים גרמנים פתחו את הרכבת הנעולה ומצאו את כל 145 היהודים הגולים מתים ובשלבי ריקבון מתקדמים. כל הגופות נקברו במדורת קבורה אחת…". כמו"כ הוא מדווח בהרחבה על רציחות המוניות וגירושים של יהודים בצרפת הכבושה.
בלב הכתבה העורך מתריע מפני כוונותיו של היטלר ומזהיר כי הגרוע מכל עוד לפנינו: ״היטלר מבצע מלחמה אך כוונתו על אירופה שלאחר המלחמה. ל'סדר החדש' אין מקום ליהודים, לכן יש לעשות כל מה שניתן לעשות בשלב זה כדי לחסל אותם. במדינות שבהן היטלר כל יכול, כמו בפולין, הוא מאמץ את השיטה הפשוטה של טבח. הצעדים האחרונים בצרפת שייכים לשיטות המורכבות יותר שלו. 4,000 ילדים נתפסו בצרפת הכבושה, רוכזו בשלושה מחנות ריכוז, שם נלקחו מהם כל המסמכים והוכחות הזהות ולאחר מכן נשלחו לגרמניה. היהודים הם קורבנות של גולה חדשה. משפחות מפורקות וילדים מפוזרים ברחבי אירופה ללא תקווה להצטרף להוריהם… כחלק ממדיניות זו, שמותיהם של כל היהודים, בין אם בני אזרחות צרפתית אחרת, אשר נעצרו, נכלאו או גורשו, יוסרו מהרישומים בצרפת. בסוף המלחמה… בכל רחבי אירופה יהיו גברים, נשים וילדים ללא זכויות, ללא אמצעי תקשורת עם משפחותיהם, ללא תקווה…" , ועוד.
ה ־Zionist Review היה שבועון אשר שימש כביטאון רשמי של הפדרציה הציונית בבריטניה. העיתון סיקר עניינים מדיניים, תרבותיים והומניטריים הנוגעים לעם היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה, והתמקד בקידום מטרות הציונות ובהעלאת המודעות לגורל יהדות אירופה. הוא שימש כלי חשוב להשפעה על דעת הקהל הבריטית, תוך שילוב דיווחים מהשטח, ניתוחים פוליטיים וקריאות לפעולה מוסרית מצד הקהילה הבינלאומית.
[12] עמ'. גיליון שלם. קרעים קלים ללא פגיעת טקסט. מצב טוב.
