"הפשע הנתעב והפחדן ביותר שצמח אי פעם בשוויץ מזרעי האנטישמיות שזרעו בני הזוג אולטראמרה, פוניאלאס, בוני ואחרים מצא את עונשו הצודק" – תמלילים של חקירות פושעי המלחמה הנאצים בבית המשפט – פרסום פנימי מטעם משרד העיתונות של איגוד הרשויות המקומיות-ישראליות. ציריך, 21 בנובמבר 1947. התיעוד שלפנינו עוסק במשפטם של שלושה משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית בשוויץ שעסקו בעיקר בהפצת אנטישמיות בעיתונות השוויצרית ובתחנות הרדיו: Georges Oltramare, Paul Bonny ו‑René Fonjallaz – אולטרמרה, פוניאלאז, ובוני. השלושה נשפטו בבית המשפט הפדרלי בשווייץ ב־10 – 11 נובמבר 1947 במסגרת הדין השווייצרי על בגידה, פגיעה בעצמאות או ניטרליות של שווייץ, ושיתוף פעולה עם אויב.
השלושה נידונו במקביל לדיונים שהתקיימו בנירנברג במסגרת המערכת המשפטית הבינלאומית של “משפטי נירנברג השניים”.
הדוח מוסר כי השלושה : "לא רק נטשו בפחדנות את ארצם בשעת הסכנה הגדולה ביותר, אלא גם העמידו את עצמם לשירות מכונת התעמולה של גבלס כמשרתים בשכר, ובכך חתרו תחת עצמאותה של שוויץ". מתואר כיצד שלושה ימים לאחר הפלישה הגרמנית לפריז הגיע אולטרמרה לעיר ומונה לעורך של העיתון האנטישמי La France au Travail אשר יצא לאור על ידי הנאצים. הוא התווה קו המציג את אירופה כמרכזה של קונספירציה יהודית – מסונית – אנגלו סקסית, וקיבל משכורת מנופחת מראשי התעמולה הנאצית הממונים עליו במטרה להפיץ שנאה נגד היהודים בצרפת המדממת. כתב האישום מפרט את פשעיו החמורים: "משימתו המיוחדת של אולטרמר-דיודונה הייתה לזרוע את רעל האנטישמיות בלבבות הצרפתים. הוא מילא משימה זו בלהט (ורכש "מומחיות" קודם לכן), תחילה ב"צרפת בעבודה" ולאחר שנאלץ לעזוב בהתעקשותו של לאוול (שהתנגד לזר שלימד את הפטריוטיזם הצרפתי), ב"עיתונים גרמניים אחרים בעלי מהדורה צרפתית", ומעל הכל ברדיו פריז. הוא הפך לתורם קבוע ובעל שכר מכובד לתחנה זו, שהייתה כפופה לכוח הכובש וקיבלה את הנחיותיה ממשרד התעמולה בברלין. בשידורים כמו "בקצב הזמן", "היופי נגד צרפת" ו"לא מדברים", הוא הטיל ארס ומרה נגד היהודים והמתנגדים "היהודים" לגרמניה של היטלר". לתגובת דבריו של הנשיא השופט הפדרלי אשר התעמת עמו על העובדה ש: "החרים את דירתו המרוהטת היטב של יהודי מגורש לשימושו הפרטי השיב בחוצפתו: "ליהודים יש הרגל לחיות על חשבון אחרים. זה רק נכון שהיוצרות יתהפכו הפעם!"…
עוד בדוח נחשפו מעשיהם של אולטרמרה, פוניאלאז ופול בוני העורך לשעבר של העיתון השווצרי Action Nationale. הוא הואשם במסירת סודות ובריגול לטובת גרמניה הנאצית עוד לפני המלחמה. בוני עזב את ז'נבה זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה והפך לעובד שכיר של הנציגות הגרמנית בפריז, מה שאפשר לו לתמוך בהתלהבות בקמפיינים של אולטראמר בעיתונות וברדיו. בוני הצטרף ל"ליגת השוויצרים בגרמניה הגדולה" בשנת 1943, שהכירה בהיטלר כ"מנהיג כל הגרמנים" והפקידה בידיו את ההחלטה בנוגע לגורל השוויצרים. בכתב האישום הציב התובע הפדרלי מטעם צרפת, רנה דובואה, את פעילותם הפלילית של הנאשמים בהקשר הרחב יותר של הלוחמה הפסיכולוגית שניהלה גם גרמניה נגד שוויץ, ותיאר את אולטרמרה, פוניאלאז ובוני כ"חייליו של היטלר נגד שוויץ". אילו שוויץ הייתה נכנעת ללוחמה הפסיכולוגית הזו, שנוהלה בעיקר באמצעות העיתונות והרדיו, ונקטה צעדים מיוחדים נגד היהודים היא הייתה מאבדת את עצמאותה ושוקעת להגרר אחר "הרייך השלישי". בזכות בגרות העם השוויצרי ורצונו הנלהב לחופש, שוויץ הצליחה להתנגד בהצלחה לתעמולה זו.
על פי הדיווח, בבית המשפט ניסה אולטרמרה להגן על עצמו כאשר בהצהרת הסיכום שלו ניסה להשתמש בכישוריו כשחקן תיאטרון (אולטרמרה היה סופר, עיתונאי, שחקן ומיליטנט פשיסטי בשוויץ לפני המלחמה) אשר ניסה ליצור את הרושם ש"חיפש לשווא יציאה חיננית מהבמה הפוליטית". הוא דיבר בצורה לא ברורה, גמגם, וכמעט שפרץ בבכי תוך כדי דיבור, תוך שהוא מנסה להטיל את האשמה על מעשיו הנפשעים על אחרים. הוא טען כי הטעות הגדולה ביותר שלו, היתה שניסה לקדם הבנה בין גרמניה לצרפת לפני שצ'רצ'יל עשה את אותו הדבר בציריך בשנה שעברה, לקול צחוקם של השופטים.
בפסק הדין מצא בית המשפט את שלושת הנאשמים אשמים בתקיפת עצמאותה של שוויץ כמשמעותה בסעיף 266 לחוק העונשין, המגדיר במפורש את אולטראמרה ופוניאלז כ"סוכנים בתשלום של ממשלת גרמניה", וכן הרשיע את שניהם בהפרת תקנות השירות (אי חזרה לשוויץ למילוי חובותיהם הצבאיות) כמשמעותה בחוק העונשין הצבאי. בקביעת גזר הדין נלקחה בחשבון אחריותו של אולטראמרה כאינטלקטואל, תוך התחשבות בערמומיותו המיוחדת של פוניאלז בהתקפותיו ובפעילותו, שהדגימה את שחיתות אופיו. שירות המודיעין הגרמני נחשב לגורם מחמיר, בעוד ששיקולו של בית המשפט הפדרלי לפיו לנאשמים ככל הנראה הייתה השפעה מוגבלת מאוד על מדיניות ממשלת גרמניה כלפי שוויץ היה צריך להילקח בחשבון כגורם מקל עבור הנאשמים. לפיכך, אולטרמרה ופוניאלז קיבלו כל אחד שלוש שנות מאסר ושלילת זכויות אזרח במשך חמש שנים נוספות, בעוד בוני יצא בשנת מאסר אחת, שהגיעה לו "ביושר".
באותו הדיון בית המשפט גם דחה את ערעורו של הכומר לשעבר פיליפ לוגרין על פסק דינו של בית המשפט מיום 7 ביולי 1947. לוגרין, שליח דוקטרינות השנאה האנטישמיות, נידון באופן סופי ל-20 שנות מאסר ולשלילת זכויות אזרח במשך 10 שנים בגין הסתה לרצח המכוון מראש של סוחר הבקר היהודי ארתור בלוך, שהתרחש ב-16 באפריל 1942. דווח כי לוגרין נשלח לכלא בבוכוז, שם הרוצחים ששכר כבר רצו באותה העת את עונשי המאסר הארוכים מאוד שלהם, חלקם מאסרי עולם. "הפשע הנתעב והפחדן ביותר שצמח אי פעם בשוויץ מזרעי האנטישמיות שזרעו בני הזוג אולטראמרה, פוניאלאס, בוני ואחרים מצא את עונשו הצודק", נכתב. באותה העת התפרסמו בעיתונות תמונותיהם של השלושה בפנים המומות כאשר נקבע גזר דינם – הם כלל לא לקחו בחשבון שיואשמו, וחשבו שיוכלו להימלט בקלות מגזר דין.
6 דף. מודפסים במכונת כתיבה, ומהודקים. מצב טוב מאד.
