קֵנקָארטֶה (Deutsches Reich Kennkarte) – תעודת זהות של מרגית גולטיב בתוספת השם "שרה", עם סימן ההכר היהודי האות J מוטבעת פעמיים, שתי טביעות אצבע של גוטליב. חותמת דיו של הרייך עם צלב קרס, חתימה וחותמת מפקד הגסטפו בוינה – תוקף: עד 16 ביוני 1944. מספר רישום: L 700018 (כפי שמופיע תחת Kennnummer).
בתעודה מופיע שמה המלא של מרגית: Gottlieb geb. Halmann (גוטליב לבית הלמן) – מציין את שם נעוריה, וכן טביעות אצבעות של שתי האצבעות המורות (Rechter/Linker Zeigefinger) וחתימת ידה בתחתית הדף הימני. חותמות רשמיות של משטרת וינה (Der Polizeipräsident in Wien).
ה־Kennkarte היה מסמך זיהוי חובה לכל תושבי גרמניה הנאצית מגיל 15, ובייחוד ליהודים שסומנו באופן ברור. האות J והוספת השם האמצעי "Sara" נועדו לזהות יהודים מיידית, בהתאם לתקנות אוקטובר 1938. המספר L 700018 והחותמות שמשו את הנאצים לרישום היהודים בוינה לקראת צעדי הגירוש המאוחרים יותר. תאריך התוקף – 16 ביוני 1944 לקח בחשבון כמה שנים קדימה, אך מרגיט הצליחה לעזוב את גרמניה בשלב מוקדם ולהגיע לארץ ישראל. (ראה פריט קודם).
על פי הפקודה על תעודות הזיהוי מיום 22 ביולי 1938 היהודים חויבו להחליף את תעודות הזהות שברשותם בתעודות חדשות המסומנות באות J עם תוספת השם "ישראל" לגבר ו"שרה" לאשה. התקנה חייבה גם ילדים יהודים להצטייד בתעודות זהות עם סימן הזיהוי היהודי, והיהודים אף נאלצו לשלם "דמי ניהול" על הנפקת התעודות. התעודות סומנו באות J בולטת באורך 5 ס"מ. תעודות הזהות הראשונות היהודיות הונפקו ב"אלטרייך" הן החל מינואר 1939. רשויות המשטרה המקומיות היו אחראיות על קבלת הבקשות ורשויות הדרכונים היו אחראיות להוצאתן. תעודות הזיהוי נעשו בכפולות; עותק אחד ניתן לבעלים ועותק נוסף נשאר אצל הרשויות.
[4] עמודים, 15 ס"מ. בד דק. מצב טוב. (ראה גם פריט קודם)
