תצלום נדיר של שילוח הילדים מגטו לודז' אל מותם במחנה ההשמדה חלמנו, מתואר בגבו בגרמנית: "Allgemeine Gehsperre im Ghetto Litzmannstadt 7. September 1942" – "מצור כללי בגטו ליצמנשטט, 7 בספטמבר 1942"
בתצלום נראים ילדים עם טלאים צהובים בבגדם מובלים על ידי אשה בוגרת על משאיות השילוח.
ה"שפרה" בגטו לודז' (מהמילה "Sperre" בגרמנית, שמשמעה "מצור") היתה אקציה בה גורשו כ-15,000 ילדים, קשישים, חולים ומובטלים מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו בין 5 ל-12 בספטמבר 1942. לפי נתונים רשמיים, 15,681 בני אדם גורשו, מאות נרצחו בגטו ו-35 נתלו בשל ניסיון להימלט מהשילוח או לעזוב את מקום עבודתם. (ראה מוזאון השואה בוושינגטון שם מתואר התצלום: Déportation d’enfants juifs d’un orphelinat. Ghetto de Lodz, Pologne, au cours de l’action “Gehsperre” action couvre feu, du 5 au 12 septembre 1942. – גירוש ילדים יהודים מבית יתומים. גטו לודז', פולין, במהלך מבצע "ה"שפרה" (מבצע עוצר), מ-5 עד 12 בספטמבר 1942".
האקציה הגדולה בגטו לודז', שהתרחשה בספטמבר 1942, הייתה אחד הרגעים האכזריים והטראומטיים בתולדות הגטו. במהלך ימים ספורים נעקרו באכזריות כ־15,000 ילדים, קשישים וחולים מבתיהם – רובם נרצחו במחנה ההשמדה חלמנו. ב-5 בספטמבר 1942 הופיעה על קירות גטו לודז' הודעה על הפסקה בתנועת האנשים בגטו (Allgemeine Gehsperre – איסור מוחלט לצאת מהבית). לגירוש קדם נאום ב-4 בספטמבר של יושב ראש מועצת היהודים מרדכי חיים רומקובסקי בו אמר בין היתר: "משבר פקד את הגטו. הם דורשים שנוותר על הטוב ביותר שיש לנו – הילדים והזקנים שלנו… בגילי, אני צריך לפרוש ידיים ולהתחנן: אחים ואחיות! תנו לי אותם! אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם!… אני צריך להכין את המבצע הקשה והעקוב מדם הזה, אני צריך לכרות את הענפים כדי להציל את הגזע. אני חייב לקחת את הילדים כי אם לא, עלולים לקחת גם אחרים – חלילה… אני מושיט אליכם את ידיי השבורות והרועדות ואני מתחנן בפניכם: הקריבו את הילדים האלה! רק כך נוכל למנוע סבל עתידי ונוכל לשמר את הקהילה המונה 100,000 יהודים…".
לאחר נאומו של רומקובסקי, החלו יהודים להסתער בהמוניהם על משרדי הרישום בגטו. לדברי אוסקר זינגר, מתושביו, רבים ניסו לשנות את גילם של קרוביהם במסמכים הרשמיים – בין אם באמצעות תעודות מזויפות ובין אם על סמך מסמכים מקוריים – במאמץ נואש להציג ילדים כגדולים מגילם, וזקנים – כצעירים יותר, בתקווה להצילם מהגירוש. רומקובסקי הקים ועדת סלקציה שנועדה לקבוע מי ייכלל ברשימות הגירוש. הוא עמד בראש הכנת הרשימות, אישר את השמות, והעבירם לידי הגרמנים. בימים הבאים פשטו אנשי שירות הביטחון הגרמני (ה־SD) ויחידות הסדר היהודי על בתי הגטו, ואיתרו את המיועדים לגירוש לפי הרשימות. הם שלפו ילדים, קשישים ובני משפחותיהם מתוך הדירות, והובילו אותם לתחנת הרכבת ראדוגושץ' שבקצה הגטו. התנגדות הורית הייתה שכיחה – עימותים פיזיים פרצו בין השוטרים לבין הורים שניסו למנוע את חטיפת ילדיהם. כאשר הגרמנים הבחינו בעיכוב וב"חוסר יעילות" מצד היחידות היהודיות, הם שלחו תגבורות גסטפו ומשטרה גרמנית. אלה דיכאו באכזריות את ההתנגדות, תוך ירי ללא אזהרה ברחובות, מכות, רצח, ופינוי באלימות של מוסדות ציבור. על פי עדויות, כ־200 הורים נורו למוות לאחר שסירבו למסור את ילדיהם. בעת פינוי בתי החולים, השליכו חיילים גרמנים ילדים מחלונות הקומות העליונות.
ב־12 בספטמבר 1942 הסתיימה ה"שפרה" – הפעולה האכזרית לריקון הגטו מילדים, חולים וזקנים. יומיים לאחר מכן, ב־14 בספטמבר, הודיעו השלטונות הגרמנים על חידוש הפעילות הכלכלית בגטו: המפעלים נפתחו מחדש, מנות מזון חולקו וחנויות שבו לפעול. מאותו שלב ואילך הפך גטו לודז' באופן מובהק למחנה עבודות כפייה. הילדים והקשישים שגורשו במהלך האקציה נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו, שם נרצחו במשאיות גז.
גודל: 12×8 ס"מ. מצב טוב.
