״אמא, האם אוכל להביא לפיהרר פרחים?״ – ספר לימוד קריאה לילדי כיתה א׳ בגרמניה הנאצית עם מסרים נאצים ישירים

Fibel für die Volksschulen Württembergs. Mit Bildern von P.J.Schober, K.Sigrist, H.Sohn, K.Stirner -"פיבּל (ספר לימוד ראשוני) לבתי הספר היסודיים של וירטמברג. עם ציורים מאת פ. י. שובר, ק. זיגריסט, ה. זון וק. שטרינר". ספר ללמוד קריאה לילדי כיתה א׳ המשלב בתכניו ובאיורים רבים לכל אורכו מסרים של הערצת הפיהרר והתנועה הנאצית. הוצאת Verlag der Union Deutsche Verlagsgesellschaft Stuttgart, Berlin, Leipzig – בית ההוצאה לאור יוניון, חברת ההוצאה לאור הגרמנית, שטוטגרט, ברלין, לייפציג 1936. מספרי הלימוד שהשחיתו דור שלם. נדיר ביותר.

ספר בסיסי ללמוד הא-ב הגרמני מלווה באיורים בכל דפיו. הספר בנוי בצורה של קטעי קריאה ושירה המיועדים לילדי הגיל הרך שזה עתה עושים את צעדיהם הראשונים בבית הספר בלימוד קריאה בסיסי. לכל אורך הספר קטעים תמימים שהינם למעשה סיפורים מעולמם של הילדים, אלא שכאן לאורך כל הספר הוכנסו במכוון קטעי קריאה ושירה המהללים את אדולף היטלר ואת הרעיון הנאצי במטרה להטמיע בילדי גרמניה מגיל צעיר את הרעיון הנאצי ואת ההערצה לפיהרר, כיאה למדינת הדיקטטור. הספר יצא בשנת 1936 ותכניו השתלבו היטב עם התעמולה הגרמנית בשאר ערוצי התקשורת החברתית של אותם הימים. ספרי הילדים הראשונים ה״Fibel״ יצאו בגרמניה עוד בראשית המאה ה-20 במתכונת דומה של קטעי קריאה מלווים באיורים תמימים בצבע, אלא שבעידן הנאצי הם לבשו אופי המותאם בתכניו למסרים שנועדו לשעבד את מוחות הילדים לרעיון השליט העליון. דגלי צלבי הקרס וקטעי ההערצה לפיהרר, כמו גם התצלומים של אדולף היטלר עצמו בחברת ילדים הוכנסו למהדורות שיצאו כבר בשנת 1934, כאשר בכל שנה ההוצאה מוסיפה ומרחיבה קטעים נוספים.

עמוד השער של הספר פותח באיור גדול בו נראים ילדים והוריהם בבואם לראשונה לבית הספר שעל גגו מתנוסס דגל צלב הקרס הנאצי. הקטע הראשון בספר לא משאיר מקום לספק באשר לכוונתו המרכזית: מופיע איור של ילדים רוקדים עם דגלי צלב הקרס הנאצי והשיר ״לה לה לה״.
בהמשך שירים וקטעי קריאה לילדים המאפיינים את הפולקלור הגרמני – כאשר כל שיר מתייחד באות מאותיות הא-ב הגרמני לפי הסדר. לאחר כמה קטעי קריאה ושירים תמימים מופיע השיר ״הופ הופ- איך רוכבים הג׳נטלמנים״ – שיר זה מלווה באיור של שלושה ילדים רוכבים על גבי סוסים כאשר אחד הילדים מניף את דגל צלב הקרס הנאצי. הספר ממשיך בקטעי קריאה תמימים כגון: אנחנו עורכים חתונה, אבן נייר ומספריים, בחוץ יורד גשם, ליד המזרקה, דובדבנים למכירה, הנזל וגרטל ועוד.
בהמשך מופיע קטע תחת השם jungvolk – צעדת הצעירים: ״אנו צועדים ברחובות בצעדים יציבים ומעלינו הדגל מתנופף בעליזות, דונג דונג… דירו דונג הייל היטלר!״ את השיר מלווה איור בו נראים ילדים במדי ההיטלר יונגד מניפים דגלים עם סמל התנועה, כשלצידם אנשי העיר מנופפים בדגל צלב הקרס הנאצי. בהמשך מופיע הסיפור: ״מקס מורשה להכנס ל״צעירים״: ״זה היה יום ההולדת של היטלר. מקס ממש ציפה לערב. הייתה שם תהלוכת לפידים. אמו הבטיחה שהוא יוכל ללכת גם. שם, ליד אנשי האס אה, עמדו הרבה מאוד נערים בחולצות חומות. אפילו היו להם רצועות כתפיים וחגורות, והם יכלו לעמוד בנוקשות בדיוק כמו אנשי האס אה. ואז מקס אמר: "אמא, גם אני רוצה להצטרף לנוער ההיטלראי." אמו נתנה לה את רשותה, והוא הורשה להירשם מיד. עכשיו מקס היה אפילו יותר מאושר. וכשזה נגמר, הוא צעק בקול רם מאוד: "הייל היטלר!".
בהמשך שוב משולבים שירי הפולקלור לצעירים – שיר מכבי האש, ״השריפה״, תנו לנו את לחם חוקנו, חתיכת הלחם, עפיפון, מה תרצה להיות כשתהיה גדול ועוד.
לאחר כמה שירי תום אלה מופיע השיר ״הוורמאכט שלנו״:
״בום, בום! הידד! מוזיקה! מוזיקה! אלה החיילים. שלושה מהם צועדים הלאה, חובשים קסדות פלדה ורובים. הקפטן רוכב מלפנים. כולם מכוסים אבק. היכן הם היו? לאן הם צועדים? כולם שמחים כשהחיילים מגיעים. אנו מצדיעים לוורמאכט שלנו. הם מגנים על מולדתנו. הייל גרמניה! הייל היטלר!״ השיר מלווה באיורים של חיילי הוורמאכט הגרמני צועדים. בהמשכו מופיע קטע הקריאה ״אנו משחקים חיילים״: ״הרמן ווילהלם הם המנהיגים. כל אחד מהם רוצה להנהיג את הגרמנים. ווילהלם מבוגר יותר. מותר לו להנהיג את הגרמנים. הרמן מוביל את האויב. עכשיו זה יכול להתחיל. אל הסערה! צעדו, צעדו! הידד! הידד! הם מסתערים קדימה כמו פראים. הם תופסים את אויביהם ומפילים אותם…״ – מדהים לראות עד כמה ״הנהגת הגרמנים״ והערצת הכח הושרש במוחותיהם של צעירי גרמניה בהכוונת התעמולה הגרמנית – בספר שיועד לילדים בני 6-7 כבר מוגשת להם התמונה של החיילים לעתיד – ״הם תופסים את אויביהם ומפילים אותם״.

בהמשך מופיע קטע הקריאה: ״חובב חיות״ המציג את אדולף היטלר כמנהיג רחום על בעלי החיים. לצד תצלום של אדולף היטלר מאכיל איילים נכתב: ״אתה יודע איזה מין חיות אלה? הבהירה שם היא איילה צעירה. היא תהיה איילה יום אחד. הכהה תצמיח קרניים ותהפוך לאייל. אתה מכיר את האיש? הוא אוהב חיות גדול. במה הוא מאכיל את האייל? הוא לא רוצה להתקרב. האם הוא עדיין קצת מפחד? אבל האיילה נועזת. תראה איך היא מרימה את ראשה! היא כבר יודעת שהיא הולכת להשיג משהו טוב לאכול…״.
בהמשך מופיע שיר ה״פסטיבל״ אף הוא מלווה בחגיגת ילדים נושאים בידיהם דגלי צלב הקרס הנאצי, קטע אחר הנושא את הכותרת ״שיר המדורה״ מלווה באיור בו נראים ילדים מצדיעים במועל יד עומדים במסדר סביב מדורה ומניפים את דגלי צלב הקרס, ודגלי ההיטלר יוגנד.
לאחר עוד כמה סיפורי ילדים תמימים מופיע קטע קריאה תחת הכותרת: ״החיילים החדשים של הלמוט״: ״הוא מסדר את חיילי הצעצוע… גרמניה, גרמניה מעל הכל, וקצפת! אחר כך מגיעים נושאי הדגל, הרייכסווהר, האס אס והאס אה. גם רוכבי אופנועים ופרשים בחולצות חומות נמצאים שם. הלמוט לוקח איתו למיטה חייל רייכסווהר ואיש אס אס כל לילה. הם צריכים לעמוד על המשמר…״.

הספר אף מציג את אירוע יום הולדתו של היטלר בדמות אירוע מרגש של ביקור נערים באחוזתו והבאת מתנת פרחים לפיהרר. תחת הכותרת: ״יום הולדתו של אדולף היטלר״ לצד תצלום של היטלר בחברת ילדים באחוזתו שב״קן הנשרים״ נכתב: ״זה היה ה-20 באפריל. אדולף היטלר חגג את יום הולדתו. הוא לא נשאר בברלין. הוא טס רחוק. אתה רואה את היער השקט וההרים הגבוהים במרחק? יש לו שם בית. שם הוא חגג את יום הולדתו. אלזה, הילדה וזיגפריד ידעו. הם הלכו אליו והביאו לו זר פרחים מההר. זה שימח אותו…״. (לתצלום המופיע כאן נכתב ״זכויות יוצרים״ בסוף הספר לצלמו האישי של אדולף היטלר היינריך הופמן).
השיר ״יום הנוער״ מתאר טקס של נוער היטלר: ״דום צעדו, הדגלים והדגלונים הובילו את הדרך…״ גם שיר זה מלווה באיור של ילדים נושאים דגלי צלב קרס, ודגל נוער היטלר.
בקטע שכותרתו ״עם המנהיג״ מופיע קטע המתאר ביקור נרגש אצל הפיהרר באחוזתו שבאוברזלצברג: ״חופשת קיץ! הידד! הידד! הרשו לי לעלות להרים עם ההורים שלי. בוקר אחד אמר אבי: "היום אנחנו מטפסים על אוברזלצברג. המדריך שם." זו הייתה כל כך שמחה! הייתי יוצאת דופן. האם יורשה לי לראות את הפיהרר? האם יורשה לי לראות אותו מקרוב? האם הוא יגיד לי משהו? האם הוא ישאל אותי משהו? היו לי מאה שאלות לאבי ולאמי. אמא? האם אוכל להביא גם לפיהרר פרחים? אה, כן, אפילו הפרחים האהובים עליו. השביל היה ארוך. תמיד במעלה הגבעה, גבוה יותר ויותר. רבים אחרים עדיין צעדו באותו שביל. גברים ונשים, ילדים ונשים זקנות. לבסוף הגענו לאחוזת ווכנפלד. כמה יפה! אבל אי אפשר להגיע עד הבית. גדר חוסמת את הדרך. שומרי אס אס בתפקיד. התפעלנו מהנוף היפהפה. לפתע הדלת נפתחה. האיש יצא. הייל! הייל! הייל! כולם הרימו את זרועותיהם. כולם צעקו: שלום! שלום! שלום! המנהיג התקרב והתקרב. הוא דיבר אל העם. עכשיו זה הוא היה עם אישה מבוגרת מאוד. גם היא רצתה לראות את הפיהרר. ואז הוא הגיע אלינו. רעדתי מעט. האם משמחה או מפחד, אני כבר לא יודעת. הגשתי את הפרחים לאיש. הוא העביר את ידו בשיערי וליטף את לחיי. הוא חייך חיוך נעים, ועיניו נצצו. מאיפה אתה? מה שמך? פתאום, כבר לא פחדתי. אמרתי את זה בקול רם וברור. הוא אפילו חייך בחביבות להוריי. הסתכלתי סביבי. לאמי היו דמעות בעיניים. לעולם לא אשכח את היום הזה. אנחנו מדברים על זה לעתים קרובות בבית.״

בכמה וכמה ספרי ילדים שיועדו לכיתה א׳ ולגיל הרך בגרמניה הנאצית, בוצעה אינדוקטרינציה שיטתית, מחושבת ונטולת הסתרה, שנועדה לעצב תודעה פוליטית כבר בשלבי הקריאה הראשונים, עוד לפני שהתפתחה חשיבה ביקורתית. הטקסטים, האיורים והתרגילים הפדגוגיים חיברו בין לימוד האותיות, הספירה והקריאה לבין מסרים של ציות, הקרבה והערצה מוחלטת לאדולף היטלר ולתנועה הנאצית, כך שהפיהרר הוצג כדמות אב מיטיבה, מגינה ובלתי־ניתנת לערעור. דמויות הילדים בספרים הוצגו כחיילים לעתיד, כחלק מגוף לאומי אחיד, והעולם חולק באופן דיכוטומי וברור ל״אנחנו״ טהור, חזק וצודק מול ״האויב״ המאיים. באמצעות שירים קצרים, חרוזים פשוטים, סיפורים יומיומיים ואיורים צבעוניים, הוטמעו רעיונות של נאמנות עיוורת, עליונות גזעית ומשמעת טוטאלית כערכים טבעיים ומובנים מאליהם. החינוך הנאצי לגיל הרך לא נועד רק ללמד קרוא וכתוב, אלא לייצר אזרחים ממושמעים של גרמניה הנאצית, כאלה שלא רק מכירים את סמלי המשטר, אלא חווים אותם כחלק בלתי נפרד מהילדות, מהמשפחה ומהזהות האישית שלהם, אשר בעתיד יהפכו בעצמם לחיילים בשירות הרעיון.

נדיר ביותר. מהדורת 1936 איננה מופיעה בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.

ראה גם: Kristin Straube-Heinze, Carsten Heinze: Lesen lernen im Nationalsozialismus. Theoriekonzepte – Kindheitsbilder – Bildungspolitik, Bielefeld 2021 – מחקר מקיף על לימוד הקריאה בתקופת הרייך השלישי, תוך ניתוח של גישות פדגוגיות, ייצוגי ילדוּת ומדיניות חינוך תחת השלטון הנאצי.

[2] 126 עמ׳. מצב טוב – טוב מאד. בדף הפרוזץ רישום בעלים: "hermann rumpp 1936-37".