Filmspiegel – כתב עת קולנועי שיצא לאור בברלין. שנות ה-50. במרכז הגיליון כתבה נרחבת לאור פרסומים אודות סרט דוקומנטרי בהפקת יואכים הלוויג אשר יצא לאקרנים בשני חלקי גרמניה (המערבית והמזרחית דאז) המספר את סיפורה של אנה פרנק, ועוסק בפושעי המלחמה הנאצים שהתגוררו באותה העת בגרמניה וחמקו מעונש על פשעיהם.
הכותב מתאר את עלילת הסרט שהפיק יואכים הלוויג המבוססת על סיפורה האותנטי של אנה, בלווי מוסיקלי מאת וולפגנג הוהנזה. הוא מתאר בקצרה את סיפורה של אנה פרנק ואת גורל היהודים בשואה ״חשבו על כך ששה מיליון (יהודים שנרצחו) זה בערך שליש מכלל אוכלוסיית הרפובליקה שלנו״, ומציין את העובדה שכל העולם מספר את סיפורה של משפחת פרנק, אך לא מספיק עוסק ב״מי היו רוצחיה ומה עלה בגורלם״. הכותב מתאר את הסרט התיעודי: ״ברצף מרתק, אנו רואים קטעי וידאו דוקומנטריים של ההתנגדות נגד הכיבוש הפשיסטי בהולנד. אנו רואים מסמכים מקוריים וקורעי לב של פשיטות, גירושים ותחבורה שבהם אסירים חפים מפשע נלקחו כמו בקר לטבח… באושוויץ, אנו רואים את מפעל בונה, שנבנה על ידי אסירים; מקס פאוסט, המהנדס הראשי של תאגיד IG Farben, בשיחה עם הימלר; ומסמך שבו הוא דורש עוד יותר אנשים מהימלר לעבודות כפייה. אנו רואים גם אדם אחראי: אוטו אמברוס, ראש מפעל בונה באושוויץ, המשבח את החברות החדשה עם האס אס כ"מבורכת". איך נראתה הברכה הזו בפועל, מוצגת בפנינו תמונות מחרידות של סלקציות לתאי הגזים, של עובדי כפייה רזים – ואסירים מורעבים. ושוב ושוב מופיעות פניה המחייכות של אנה פרנק, אחת מקורבנות הברבריות המטורפת הזו…״.
הסרט עסק אף בפושעי המלחמה הנאצים שהצליחו לחמוק מעונש על פשעיהם: ״אלברט קונרד גמקר, מפקד האס אס לשעבר של ווסטרבורק, משוטט כיום ברחובות דיסלדורף כאיש עסקים מכובד. מקס פאוסט נוהג בלימוזינה היוקרתית שלו אל מחוץ לשער ביתו, וילה מפוארת ברחוב רובנס בלודוויגסהאפן. קרל וולף, חיה נוספת בדמות אדם, באותה תקופה ראש המטה האישי של הימלר ואיש הקשר בין תאגיד IG Colors למחנה הריכוז אושוויץ, מתגלגל בשמש על מזח ארמונו השמור היטב על אגם שטארנברג… כידוע, האנטישמי גלובקה הוא כיום אחד מיועציו המשפיעים ביותר של אדנאואר.
הכותב מסכם: ״הסרט "יומנה של אנה פרנק" צריך להיחשף למיליוני אנשים בארץ ובחו"ל. הוא יפקח את עיניהם של רבים. אך הוא גם משמש כתזכורת לכולנו לא לשכוח לעולם את מה שקרה ולסייע במניעת התרחשות אירועים חדשים, נוראיים עוד יותר״.
לצד הכתבה מופיע תצלום של אנה כמו גם בית המסתור של המשפחה באמשטרדם וכן תצלום שלה בכיתתה בבית הספר (אנה נראית מסומנת במרכז התצלום). מימין תמונותיהם של פושעי מלחמה נאצים שלא נענשו על פשעיהם – מופיעה תמונתו של המהנדס מקס פאוסט לצד הימלר, האיש שתחת ניהולו נבנה אושוויץ – ״המהנדס הראשי פאוסט חזר לעבודתו. כתובתו היא לודוויגסהאפן רובנסשטראסה 32״, נכתב. וכן תמונתו של נציב הרייך בהולנד הכבושה ד״ר הרמן קונרינג: ״כיום הוא חבר בסיעת הפרלמנט של ה CDU בבונדסטאג הגרמני בבון. כתובתו היא ווינר נורדרשטארסה 42״, וכן מופיעה כתובתו של מפקד מחנה המעבר ווסטברורק אלברט קונרד גמקר.
המגזין יצא לאור בגרמניה המזרחית בשנות ה־50, ושימש ככתב עת פופולרי לסיקור עולם הקולנוע בעיקר סרטים גרמניים (ובמיוחד הפקות של DEFA), לצד קולנוע בינלאומי.
12 עמ׳. גיליון שלם. מצב טוב מאד.
