כרוז בחירות רשמי הקורא להצביע ל״Die Liste 2״ –רשימת המפלגה הנאצית של אדולף היטלר בקלפי, לקראת בחירות 1932. ״חופש ולחם יביא רק אדולף היטלר… רק אדולף היטלר יכול להציל את הרייך וליצור מקומות עבודה ולחם… ה 31 ביולי חייב להביא ניצחון לאומה הגרמנית תחת צלב הקרס!. זו הסיבה שהעם הגרמני מצביע רשימה 2 הנאציונל סוציאליסטים מפלגת הפועלים הגרמנית (תנועת היטלר)״.
כרוז תעמולה נאצי מתקופת הרפובליקה של ויימאר הקורא להצביע לרשימת המפלגה הנאצית בקלפי. הכרוז פותח בהתקפות נגד ה-SPD (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית), ה-Zentrum (מפלגת המרכז הקתולית) והמפלגות הרפובליקניות של “המערכת”, וטוען כי המשטר הדמוקרטי של ויימאר הוא ״מערכת״ כושלת הנמצאת בפרפורי הגסיסה שלה. ״שקרים תמיד היו האמצעי המועדף על ה SPD להסתיר את פשעיה נגד העם הגרמני… בכל פעם שה SPD חששה להיות אחראית על מעלליה היא ראתה בשקרים את גלגל ההצלה שלה״ , נטען. הכרוז מציג את ה-SPD כאחראית למשבר הכלכלי ול”אסון הלאומי”, ואף מאשים אותה בהחדרת Notverordnungen (תקנות חירום שהביאו לשפל כלכלי), בהורדת פנסיות, דיכוי עובדים: ״שישה מיליון אנשים חרוצים הפכו למובטלים״ , מניעת רפורמות, אפס השגים במדיניות חוץ, ועוד. לאורך כל הטקסט מוצגת תמונה חד-צדדית כביכול עובדתית המוכיחה שה-SPD היא שאשמה בקריסת הרייך ובסבל ההמוני, ומנגד קריאת ההצלה הפוליטית להחלפת כל ״מפלגות המערכת״ ב-NSDAP – המפלגה הנאצית.
הכרוז מתאר ״מנוסת המונים״ החוצה מה-SPD וטוען שהבסיס החברתי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קורס וכי ה״עובדים״ (Arbeiter) כבר עברו בהמונם לתמיכה בנאצים, במטרה ליצור את הרושם שהמעבר הפוליטי כבר מתרחש באופן המוני ושעל הבוחר ״לתפוס את הרגע״. בנוסף בכרוז מתקפה חריפה נגד ה״מרקסיסטים״ בהקשר אנטי-קומוניסטי, עוינות כלפי פקידי המדינה, ובתחתית העמודים רשימה תעמולתית של ״פשעים״ של מפלגות הממסד כגון הכפלת מסים, דיכוי התעשייה, פגיעה בעובדים וקביעת הפנסיות, ו״הרעבת״ העם. כל המוסדות הדמוקרטיים מוצגים כתלויים זה בזה וכמי שמשרתים את אותן אליטות. ומכאן המסקנה המופיעה בעמוד האחרון המציג את אדולף היטלר כמושיע הלאומי שבכוחו להקנות לעם חירות, עבודה ולחם.
זהו ממצא נדיר מקמפיין הבחירות של יולי 1932 – אחת המערכות החשובות בתהליך עליית הנאצים. בבחירות אלו הפכה ה-NSDAP למפלגה הגדולה בגרמניה אך עדיין ללא רוב, מה שיצר את המשבר האחרון של ויימאר. המסרים והדפוס הינם חלק מהותי בתעמולה שהופצה אז ברחובות ערים כמו שטוטגרט, מינכן וברלין, לפני שהנאצים נטלו את השלטון בינואר 1933 וביטלו את ריבוי המפלגות ואת חופש הבחירה. בתחילת שנות השלושים פיתחה המפלגה הנאצית מודל תעמולת בחירות יוצא דופן בהשוואה למפלגות הוותיקות של ויימאר: שילוב של טכניקות מתקדמות ביחס לתקופה, של שיווק פוליטי עם אתוס מהפכני ורטוריקה המכוונת למצוקה החברתית של השפל הגדול. התעמולה הנאצית השתמשה בעצרות ענק מתוזמרות, תהלוכות ליליות, כרזות בולטות, רמקולים ניידים ועיתונות מפלגתית כדי להקנות להיטלר הילה של מנהיג כריזמטי ומושיע לאומי, ובמקביל הציגה את הדמוקרטיה הפרלמנטרית כמשטר כושל וחסר יכולת. האבטלה ההמונית, הפחד מנפילה במעמד החברתי והכעס על האליטות הממסדיות סיפקו קרקע פוריה לקליטת המסרים. ברחוב הגרמני היה לכך הדהוד ממשי: שכונות פועלים, ערי תעשייה ויישובים כפריים חוו עלייה חדה בנוכחות הנאצית, וסמלי הנשר והצלב הקרס הפכו לחלק מנוף הבחירות. התעמולה לא הובילה בהכרח להסכמה רעיונית מלאה עם התוכנית הנאצית, אבל היא יצרה תחושת תנופה, לגיטימציה ציבורית ומה שנתפס בעיני רבים כמוצא פוליטי יחיד בעת משבר. בתוך חודשים אחדים הפכה המפלגה הנאצית לכוח ההמוני הדומיננטי ביותר במערכת המפלגתית. ההצלחה התעמולתית של הנאצים בסבבי הבחירות של 1932 יצרה מצב שבו ה-NSDAP הפכה למפלגה הגדולה ברייכסטאג והציבה את עצמה כשחקן שחייבים לכלול בכל פתרון ממשלתי. השילוב בין תמיכה המונית ברחוב, שיתוק פוליטי בפרלמנט ולחץ מצד אליטות שמרניות על הנשיא הינדנבורג, הוביל בינואר 1933 למינוי היטלר לקנצלר – מהלך שהעניק לתנועה מסגרת שלטונית חוקית שבעזרת משבר מכוון וחוקים דיקטטוריים הפך בתוך חודשים לאחיזת כוח טוטלית.
[4] עמודים. 31 ס״מ. סימני קיפול. חלק מהמשפטים הודגשו בתחתיתם בכחול. מצב טוב.
