גליון אנטישמי של העיתון Kladderadatsch מיום 2 באפריל 1933 – לאחר התבססות אדולף היטלר כקנצלר גרמניה. בעמוד השער איור צבעוני גדול בו נראית עוזרת בית נאצית עם צלב קרס על גבי מטפחתה מטאטה עכברושים קטנים בדמות יהודים עם אפים ארוכים והכיתוב: ״תחילת האביב הניקיון הגדול״.
מאמר המערכת שכותרתו ״פוטסדאם תחילת אביב 1933״ העוסק ב״עיר הנאמנות הגרמנית לפיהרר״ ודברי שבח ״ממעוז הכבוד האומה והארץ הגרמנית לפיהרר״. בהמשך דברי לעג לחוזה ורסאי, קריקטורה גדולה בה נראה איש אס אס לועג לחייט צרפתי באמרו: ״עליך להתרגל לעובדה שעכשיו אני תופר את בגדיי רק על ידי חייט גרמני״, מופיע קומיקס על פני שני עמודים המתאר את השינוי שעברה גרמניה מה 1 בינואר עד 31 במרץ 1933 – בו מתואר כיצד האחים ליכטנשטיין היהודים מאבדים את מעמדם, ו״קלדראץ׳ יספק דוחות על כל מי שמתנגד לתנועה הלאומית״, ועוד. בגב הגיליון מופיע איור צבעוני נוסף בו נראים שלושה יהודים בעלי אפים ארוכים ופנים סטראוטפיות צועדים הפוך מכיוון השלט ״לגרמניה״, והכיתוב: ״וכך אנו ממשיכים עם הסירחון למסעדה אחרת״.
השלטון הנאצי עשה שימוש שיטתי בדימויים דה־הומניזטוריים להצגת היהודים כחיות מזוהמות שיש "לנקות" מהמרחב הציבורי. דימוי היהודי כעכברוש או טפיל שיקף מגמה של הדברה סימבולית, לא כאויב פוליטי שיש להתמודד עמו, אלא כגורם תת־אנושי, מחולל מחלות וסכנה ביולוגית שיש להשמידה. הקריקטורה בשער גיליון זה המציגה עוזרת בית נאצית "מטאטאה" עכברושים יהודיים, ממחישה כיצד התעמולה הנאצית קידמה אידיאולוגיה של טיהור אתני במסווה של היגיינה ציבורית. הדימוי משרת את התפיסה שיהדות היא לכלוך ברמת בעל חי ולכן טיהורה מוצדק, הכרחי, ואף מוסרי ובכך השפיע על הציבור הרחב לתמוך במדיניות הדרת היהודים ורדיפתם.
קלדרדאץ' היה מגזין סאטירי בשפה הגרמנית מיסודם של אלברט הופמן ודוד קאליש שהחל את דרכו בברלין ב- 7 במאי 1848, והופיע "מדי יום, למעט ימי חול", הוא יצא באופן רציף עד שנת 1944. ונחשב לאחד המגזינים האיכותיים בכלל מבחינת הגרפיקה הצבעונית, שיצאו לאור במאה ה־19 ובראשית המאה ה־20. בתקופת ווימאר עמדת המגזין הייתה גרמנית-לאומנית. לאחר ההשתלטות על ידי התעשיין הוגו סטינס ב -1923 המגזין נישלט על ידי המפלגה הנאצית ותכניו הפכו אנטישמים יותר ויותר. בשנות הרייך השלישי, ובעיקר לאחר 1933, הפך העיתון לכלי תעמולה אנטישמי מובהק, שהפיץ דימויים גזעניים וביטויים של דה־הומניזציה כלפי יהודים. הקריקטורות בתקופה זו הציגו את היהודים כבעלי מאפיינים פיזיים מוקצנים, כחלק מהמערכת הנרחבת של שטיפת מוח ציבורית להצדקת הדרתם, ביזויים ולבסוף השמדתם. במסווה של בידור פוליטי שימש העיתון כמכשיר עוצמתי בהטמעת האידיאולוגיה הנאצית בקרב הציבור.
15 עמ׳. גיליון שלם. מצב טוב מאד.
