"אבל על מות מתתיהו הרצל זכרו לברכה" גיליון מיוחד של עיתון "השקפה" בעריכת אלעזר בן יהודה, אחר מותו של תיאודור הרצל. כ' אב תרס"ד - לרגל השלושים לפטירתו.
"...הוא מת, רבונו של עולם, הוא מת, הוא מת! זה המנהיג הגדול זה הגבור העממי, זה ראש העם העברי מת! האיש שיצר את הקונגרס את האוצר; האיש שקבץ לתחת דגלו עם שלם; האיש שאמר כבר ליסד את המדינה- האיש הזה מת! ואין מלה בפינו, אין אף מלה אחת להגות את כאב הלב. מעינינו פרצו הדמעות ; לחיינו הרזות נהיו לבנות, לבותינו המסכנים החלו להלם, להלם, כל כך, כל כך... וכמשגעים אמתים, כן רצנו ברחובות, הלכנו לפנינו, תמיד לפנינו, שאפנו הרוח, הרימוני ידינו והורדנון שנית. אלקים הוא מת! הוא! הוא! הוא מת!" מהמאמר העורך אלעזר בן יהודה בפתח הגיליון. במאמרו מבכה בן יהודה את פטירת הרצל קשות וכותב אודותיו כי "לא היה כמוהו בינינו מזה מאות ומאות בשנים", ומוסיף כי מותו של הרצל הוא לא פחות מ"קישינב חדש, אולי יותר נורא...כי בראשון נפלו אנשי חיל קרבן בעד העם, והפעם נפל שדוד שר החיל עצמו!"..., כמו"כ מופיע מאמר מאת אלתר וידברג על ההספדים שנישאו על הרצל בארץ ישראל, ועוד.
בכותרת הגיליון בן יהודה בחר בכינויו של הרצל "מתתיהו" ולא בשמו העברי "בנימין זאב" או הלועזי "תיאודור". מקורו של השם "מתתיהו" בו כונה הרצל הוא בקיץ תרס"ג. באותה שנה ביקר הרצל ביקור חטוף בווילנה שם המתין לו קהל עצום של יהודים, והתקיים טקס ב"בית הצדקה הגדולה" שברחוב הגרמנים בוילנה. באותו ביקור הוגשה להרצל תעודה חתומה על קלף שכותרתה "למתתיהו בן יעקב ד"ר הרצל, ה' עמך גבור החיל וכו'. העם בווילנה ראה בהרצל חלוץ ופורץ דרך, מסור לעמו ומוכן לשלם מחיר, כמתתיהו החשמונאי בשעתו. התנועה הציונית זכרה את הרצל ברוב כבוד ויקר, אך לא אמצה את השם "מתתיהו". בהספד של אחד העם על גיבור האומה שמת בגיליון שלפנינו בחר במכוון בשם "מתתיהו", כפי שאחד מקציני המשטרה הרוסית הגיב להמון הנאסף באותה אסיפה בוילנה לקראת בואו של הרצל: "מלך כבר יש לכם אבל ארץ עדין לא!".
[9] עמ'. גיליון שלם עם דף "ההוספה" לגיליון. מצב טוב. שדרה רופפת מחוזקת בנייר דבק.
