ארבע תכניות לסרטים אנטישמים שיצאו בגרמניה הנאצית ביוזמת משרד התעמולה הנאצי. 1940 -1938.
בסתיו 1938 פנה משרד התעמולה הנאצי לחברות סרטים גרמניות בבקשה להפיק סרטים בעלי מסר אנטישמי חד וברור. המשרד סיפק את הנושאים העיקריים שיש להביא לידי ביטוי בסרטים - 'הקשר היהודי העולמי', ותאוריות הגזע. הנאצים התכוונו להציג את האנטישמיות כחלק מסיפור עלילתי אשר יכשיר את לבבות העם הגרמני לקבל כמובן מאליו את "הפתרון הסופי" לבעיית היהודים. לפנינו ארבע תכניות לסרטים שהופקו בגרמניה ביוזמה זו, בכל תוכניה עלילת הסרט בקצרה, תצלומים של סצינות מרכזיות, ושמות הבמאי המפיק והשחקנים הראשיים.
תוכנייה של חברת ההפקות "Illustrierter Film-Kurier" לסרט התעמולה האנטישמי Jud Süß - "היהודי זיס", אשר יצא בגרמניה הנאצית בשנת 1940 בבימויו של פייט הרלן, על-פי הזמנתו של שר התעמולה יוזף גבלס. אחד מסרטי התעמולה החריפים בכל הזמנים, מציג עלילה אנטישמית על פי ספרו של ליאון פויכטוונגר "היהודי זיס" אשר הותאמה לצרכי השפעה על דעת הקהל הגרמני. הסרט הופק לראשונה בשנת 1934 על ידי מייקל בלקון באנגליה, וב 1939 יזם גבלס הפקה בגרסה גרמנית אנטישמית. הסרט מתאר את זיס, סוחר יהודי תאב בצע ומרושע המתגורר בגטו פרנקפורט. עיסוקו של זיס בהלוואה בריבית, וכדי לקדם עצמו כלכלית וחברתית הוא משתמש במניפולציות, שחיתות ושוחד. כדי להסוות עצמו, הוא מגלח את זקנו ופיאותיו ומחליף את מעילו הארוך בלבוש נוצרי. תככנותו משתלמת, לכאורה, והוא מגיע לעמדה פוליטית משפיעה בחצרו של הדוכס מווירטמברג, בה הוא ממשיך לצבור כוח וממון. הוא מצליח להסיר את הצו נגד יהודים, וחבורה שלמה מפרנקפורט מגיעה לשטוטגרט ומתחילה לעשות בה שמות, לגזול את הנוצרים ולעשוק את הכלכלה המקומית. המניפולציות התככניות של היהודי מובילות את הדוכסות אל סף מלחמת אזרחים, אך לבסוף יוצא הצדק לאור ושחיתותו של זיס נחשפת. הוא מוקע, מועמד לדין ונידון לתלייה בגרדום. בסוף הסרט האיסור על נוכחותם של יהודים בשטוטגרט מתחדש והם מגורשים, כשאבי הנערה מפציר בדורות הבאים לשמור על החוק לעד כדי למנוע מעצמם סבל רב. הסרט נועד להמחיש את הסכנה לגרמניה דווקא מן היהודים המתבוללים, אלה הנראים ומתלבשים כגרמנים מודרניים. יהודים כאלה, המשילים מעליהם את סימני הזיהוי היהודיים ושקשה להבחין מיד בשונותם וערמומיותם, הם המסוכנים ביותר, על פי "היהודי זיס" בגרסתו הנאצית. הסרט זכה להצלחה בגרמניה, הינריך הימלר ציווה על כל אנשי הס"ס והמשטרה לצפות בו. גם שומרי מחנות הריכוז צפו בסרט, וההשפעה היתה הרסנית - עדי ראייה ראו חברי ’היטלר-יוגנד‘ בוינה רומסים יהודי למוות לאחר שצפו בסרט. הסרט הוצג בערים קטנות בפולין לפני גירוש היהודים כדי למנוע מהם עזרה מצד האוכלוסייה המקומית. אחרי המלחמה הועמד הבמאי פייט הרלן למשפט בנירנברג על פשעים נגד האנושות, אך ההליכים נגדו הופסקו מחמת קשיים בהשגת ראיות. [8] עמודים. 30 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב.
תוכנייה לסרט העלילתי האנטישמי Die Rothschilds - "הרוטשילדים" בבימויו של Erich Waschneck. הוצאת "Illustrierter Film-Kurier" ברלין, 1940. הסרט 'הרוטשילדים' היה אנטישמי ואנטי-בריטי כאחד. הסרט עשה שימוש ברקע ההיסטורי של מלחמות נפוליון כדי להציג את ערמומיותם של משפחת הבנקאים רוטשילד ואת שליטתם הכספית, ולהדגים בכך את מסוכנותו של היהודי השולט באמצעות הכסף בכלכלתן של מדינות. בני רוטשילד מתוארים כמי שצברו את ממונם על-ידי מציצת דמם של הגרמנים, ובריטניה מוצגת כחברה שוקעת הנתונה לשליטה מוחלטת של היהודים. הסצינה האחרונה מראה מגן- דוד בלהבות המונח מעל מפה של בריטניה. הסרט צולם במקור בגרמניה ובאוסטריה ואת תפקיד מאייר רוטשילד הפטריארך של משפחת רוטשילד מגלם בסרט השחקן פרדיננד מריאן. התוכניה שלפנינו פותחת בסצינה בה נראים בני משפחת רוטשילד מתייעצים על רקע מפת העולם. בתכניה מופיעות תמונות רבות של סצינות מהסרט, וכן תקציר של העלילה החותם במסר המאיים: "ניצחון רוטשילד ניצחון למגן דוד". [8] עמ', 30 ס"מ. מצב טוב מאד.
תוכנייה לסרט Leinen aus Jrland - "פשתן מאירלנד" הוצאת "Illustrierter Film-Kurier", ברלין, 1939. פשתן מאירלנד הוקרן בבכורה ב-16 באוקטובר 1939 בקפיטול של ברלין. בסרט אוטו טרסלר מגלם יצרן טקסטיל בוהמי שהמנהל היהודי שלו, בגילומו של זיגפריד ברויאר, מטרתו להרוס את ייצור הבדים המקומי במלוכה האוסטרו-הונגרית זמן קצר לאחר תחילת המאה על ידי יבוא פשתן זול יותר מחו"ל ובכך לחשוף את עובדי המפעל לאבטלה. הסרט מבוסס על מחזה הבמה באותו שם (1929) מאת סטפן פון קמארה. שר התעמולה הנאצי יוסף גבלס השתתף בעצמו בצילומים שנערכו בוינה. [8] עמ', 30 ס"מ. מצב טוב מאד.
תוכנייה לסרט Robert und Betram הוצאת AAFA-FILM ברלין, נובמבר 1939 - רוברט וברטראם - סרט תעמולה נאצי אנטישמי שהופק כקומדיה קלילה בשנת 1939. הסרט מבוסס על מחזה שנכתב על ידי גוסטב רדלר והוצג בתיאטראות גרמניה משנת 1865. הייתה זו קומדיה וולגארית שהייתה מאוד פופולרית בארצות גרמניה במאות ה-18 וה-19, ובה הוצגו יהודים בצורה מעוותת, אך מצחיקה. לבימוי הסרט בחר גבלס את הבמאי היינץ צרלט. המסר של הסרט, שבו הדמויות היהודיות כמו איפלמייר מופיעות רק כקריקטורות גסות ומגושמות וחסרי השכלה מהגטו, היא "שהיהודי צריך לשלם את החשבון". לסרט לא הייתה השפעה של ממש בחברה הגרמנית. היטלר לא ראה בעין יפה את הגרמנים מוצגים כצמד נוכלים. יותר מכך היטלר חפץ בהצגת היהודים כמסוכנים ולא כגרוטסקים. גם הסרט הבא לבנים מאירלנד לא זכה להצלחה, אך שני סרטים כושלים אלה הכשירו את הקרקע לסרטים: היהודי הנצחי, היהודי זיס והרוטשילדים. [8] עמ', 30 ס"מ. חורי תיוק. שדרה מחוזקת בנייר דבק. מצב טוב.
