Peace Verboten - "השלום אסור", מאת Rennie Smith הוצאת Hutchinson & Co - מדוע וכיצד כשלו כוחות השלום בחברה הגרמנית אל מול כוחו העולה של הנאציזם. בריטניה 1943 - מהדורה ראשונה. אנגלית. עותק מוקדש וחתום בידי המחבר.
סקירה נרחבת על תנועות השלום שקמו בגרמניה החל מזמן מלחמת העולם הראשונה ובמרוצת שנות ה־20 וניסו למנוע את עליית כוחה של המפלגה הנאצית עד שנכנעו לדיקטטור הנאצי ונאלצו להסתלק מהבמה הפוליטית בגרמניה עם עליית היטלר לשלטון ב 1933. נכתב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר עתידה של גרמניה לא היה ברור, ולא היה ידוע עוד כמה זמן תשלוט הדיקטטורה הנאצית.
המחבר מנתח את המצב הפוליטי בגרמניה לאורך שנים ומנסה להשיב על השאלה מדוע הדמוקרטיה ותנועות השלום מעולם לא הצליחו בגרמניה, למרות שברור שאם היו מצליחות היו הופכות את גרמניה למעצמה הגדולה, המשפיעה, והחזקה באירופה במובן החיובי. זאת בשעה שבארצות אחרות הצליחה התנועה להשפיע ואף לשנות לחלוטין את הממשל של כמה מדינות באירופה. המחבר מנסה לנתח מדוע בעצם הרוב המוחץ של הגרמנים תומך במלחמה שעשתה כל כך הרבה כדי להרוס את כל מה שנבנה ביבשת אירופה במשך מאות שנים, ואף מאמין שסופה של גרמניה לנצח במלחמה הזאת (הדברים נכתבו בשנת 1943). עד כמה היתה שקועה גרמניה בתפיסת העולם הדיקטטורית, בנסותו לאפיין את "תנועת השלום" שכן פעלה בה מגדיר עצמו המחבר כמנסה לחפש מחט בערימה של שחת. הרוב הגרמני המוחלט לא דגל בשלום, ההפך, הוא ברך על המלחמה וראה בה פתרון יחיד לחזונה של האומה הגרמנית לעתיד. אחת המסקנות המעניינות של המחבר שדוקא הכנסיות בגרמניה הן אלו שדגלו בשלום, ולכן הפעולה הראשונה שהורה היטלר כשעלה לשלטון היתה רדיפת הכמורה הנוצרית. תנועות השלום המעטות שקמו בגרמניה התעוררו על בסיס תוצאת מלחמת העולם הראשונה - בשונה מהגישה הפאשיסטית שדגלה בהחזרת הכבוד הגרמני האבוד על ידי יצירת מלחמה נוספת וניסיון לנצח במקום שבו הפסידו, ראו דוגלי השלום בהפסד שבמלחמת העולם הראשונה סיבה לחדול לחלוטין ממלחמות ולחפש פתרון אחר לגורלה של גרמניה בדרכי שלום דוקא. המחבר מאריך להסביר את המתח בין שתי גישות אלו בחברה הגרמנית של שנות ה־20 ומסביר מדוע הגישה הפאשיסטית היתה נחלתה רוב החברה הגרמנית.
67 [1] עמ'. מצב טוב מאד.
