Law reports of trials of war criminals - דוחות חוק על משפטים של פושעי מלחמה - הוכן על ידי נציבות פושעי המלחמה של האומות המאוחדות, הוצאת United Nations War Crimes Commission By His majesty's Stationery office. לונדון, 1947 כרך ראשון של דוח משפטי נירנברג הכולל את דיוני המשפט אודות השימוש של הנאצים בגז הציקלון B להמתה המונית. אנגלית.
זהו הכרך הראשון של דוח המשפטים, אשר נשלח לדפוס עוד לפני פרסום פסק הדין של בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג. מופיעים כאן דיווחים על שישה מקרים שנידונו על ידי בתי המשפט הצבאיים הבריטיים ושלושה מקרים שנידונו על ידי הוועדות הצבאיות של ארצות הברית. ההאשמות כוללות עבירות נגד שבויי מלחמה, טבח של יורדי ים המנסים להימלט מספינה מטורפדת, גז רעיל בשימוש על אסירים במחנות ריכוז, הרג בקנה מידה גדול באמצעות רעל שנעשה על ידי צוות רפואי בסנטוריום ופשעים דומים. החלק החשוב בדוח הינו "תיק ציקלון B" המפרט את השימוש שעשו הנאצים בגז הרעיל להמתה המונית במחנות המוות. בין הנאשמים בתיק זה: Heinz Eck (היינץ אק), George Otto Sandrock, אלפונס קליין, ד"ר אדולף וולמן, פיליפ בלום, ואחרים.
החלק העוסק בשימוש של הנאצים בגז הציקלון B סוקר בהרחבה את משפטו של ברונו טש (1890-1946 Bruno Tesch) "ושני האחרים" - (גרהרד פיטרס ווולטר הירט). התיק נידון בבית המשפט הצבאי הבריטי בהמבורג ב 8 במרץ 1946. ברונו טש היה הבעלים של Tesch & Stabenow, חברת הדברה שייסד בשנת 1924 יחד עם פול סטבנוב בהמבורג, שהייתה הספק העיקרי של גז הציקלון B למחנות ההשמדה הנאציים. טכנאי הגז העליון של החברה היה Joachim Drosihn (יואכים דרוזיהן) ובין לקוחות המשרד היה -S.S. Karl Weinbacher. השלושה הואשמו בכך שסיפקו גז רעיל המשמש להרג אזרחים במחנות הריכוז, בידיעה ברורה שהגז שהם מספקים משרתים מטרה זו. הסנגוריה טענה כי הנאשמים לא ידעו על השימוש בגז זה למטרת רציחה. לגבי דרוזיהן נטען גם כי אספקת הגז לא היתה בשליטתו. טש וויינבאכר נידונו למוות. דרוזיהן זוכה. הדוח מספק תמליל מלא של כתב האישום המזעזע המפרט את כל השלבים והמקומות בהם עברו מכלי הגז משעת היצור, ועד שהגיעו לצריפי הוורמאכט במחנות וכיצד שמשו לרצח המוני. התביעה הראתה כיצד במשך תקופה למדו שלושת הנאשמים על השמדה סיטונאית זו של בני אדם במחנות הריכוז המזרחיים בהדרכת ה-S.S באמצעות גז ציקלון B, וכי לאחר שרכשו את הידע הזה, הם המשיכו לארגן אספקה של הגז ללקוחות אלו ב-S.S בכמויות הולכות וגדלות, עד שבחודשים הראשונים של 1944 המשלוח לחודש למחנה הריכוז אושוויץ עמד על כמעט שני טון. זאת ועוד, נגבתה עדות מרואה החשבון של טש- אמיל סם אשר סיפר כי בסתיו 1942 ראה בתיקי מרשם המשרד את אחד הדו"חות, שהוכתבו על ידי טש, שסיפרו על מסעותיו העסקיים. בדו"ח מסע זה, תיעד טש ראיון עם חברי הוורמאכט המובילים, במהלכו נאמר לו כי הקבורה, לאחר ירי, של יהודים במספרים הולכים וגדלים התבררה כבלתי היגיינית יותר ויותר, וכי הוצע להרוג אותם בפרוסיס - סוג של חומצה. ד"ר טש, כשנשאל לדעותיו, הציע להשתמש באותה שיטה, הכוללת שחרור של גז חומצה פרוסית בחלל סגור, כפי שהיה נהוג בהדברת שרצים. הוא התחייב להכשיר את אנשי ה-S.S בשיטה החדשה הזו של הרג בני אדם. סם רשם פתק של עובדות אלה ולקח אותו איתו, אבל שרף אותו למחרת בעצת חבר ותיק, בשם וילהלם פוק, לו סיפר את מה שראה. וכן התקבלו עדויות נוספות של אנשים שהיו עדים לשרשרת העברת גז הציקלון B עד שהגיע למחנות.
טענת התביעה המרכזית היתה כי גז הציקלון B שימש "להשמדה שיטתית של בני אדם אשר בסה"כ מספרם עומד על 6 מיליון, אשר 4.5 מיליון מהם הושמדו על ידי הציקלון במחנה אושוויץ/בירקנאו לבדו. (הנתון של 4.5 מיליון קורבנות התבסס על הערכות סובייטיות שפורסמו מיד לאחר המלחמה). הטענה הייתה כי טש סיפק גז רעיל ששימש להשמדתם של בני אדם רבים, ובראשם היהודים, והפר את דין המלחמה, וזאת "בניגוד לסעיף 46 לאמנת האג משנת 1907". טש הוצא להורג ב-16 במאי 1946 בתלייה בכלא המלין.
XI, 127 עמ'. כתמים בכריכה. מצב טוב.
