CONCENTRATIEKAMP ORANIENBURG DOOR GERHART SEGER - מחנה הריכוז אורנינבורג מאת Gerhart Seger- גרהארט סגר, הוצאת Arbeiderspers. אמשטרדם 1934 - מהדורה הולנדית ראשונה. העדות הראשונה על זוועות הנאצים במחנה אורנינבורג בזמן התרחשותם - אורנינבורג, מהמחנות הראשונים שהקימו הנאצים למתנגדי המשטר בימיו הראשונים. בפתח הספר הקדשה (בדפוס) לנשים האסירות הפוליטיות אשר "הפגינו גבורה מדהימה בזמנים איומים אלו...".
סיפורו המפורסם של סגר המפרט את קורותיו במחנה הריכוז אורניינבורג, שבו הוחזקו בשבי מתנגדי המפלגה הנאצית. גרהארט סגר (לייפציג 1896 - ניו יורק 1967) פוליטיקאי, עיתונאי ופציפיסט גרמני סוציאל-דמוקרטי. היה חבר הרייכסטאג מ-1930 עד מרץ 1933. לאחר תפיסת השלטון בידי המפלגה הנאצית סגר היה אחד מחברי הרייכסטאג הראשונים שנלקחו ל"מעצר מגן", והיה מבין אותם פוליטיקאים ראשונים אשר נרדפו, נעצרו והובלו למחנה הריכוז אורניינבורג על ידי השולט הנאצי. בתחילה היה בכלא בית המשפט בדסאו ולאחר זמן קצר הועבר למחנה הריכוז אורניינבורג ב-14 ביוני 1933 עם אסירים פוליטיים אחרים. סגר היה מהראשונים שהגיעו למחנה ומספר האסיר הנמוך שלו 190 מעיד על כך. אולם לאחר כשישה חודשים הצליח סגר להימלט וברח לפראג בדצמבר 1934, שם כתב את הדוח הסנסציוני שלפנינו בו הוא מתעד את קורותיו במחנה הריכוז אורניינבורג, בזמן שהנאצים עדין מחפשים אחריו.
סגר מתעד באופן מפורט את לוח הזמנים היומי במחנה, אשר החל בחמש וחצי בבוקר. האסירים הועסקו בעבודות כפייה של סלילת כבישים שעות על שעות בקור ובחום, כמעט ללא אוכל. הוא מתעד אינספור מקרים של התעללות מפקדי המחנה באסירים. השיטה עבדה כך: נערי היטלר היו תולים דגלי צלב קרס במקומות הסמוכים למגורי מתנגדי הנאציזם, וכשאלו הורידו את הדגלים הם נעצרו על ידי האס אה ונלקחו למחנה, שם עברו עינויים במטרה "לחנכם מחדש" לנאמנות לפיהרר, כאשר בכל פעם מייצרים מפקדי המחנה דפוסים חדשים של השפלות נפשיות וגופניות. הוא מספר על העינוי שכמעט כל אסיר באורנינבורג עבר - מסלול המכשולים הבלתי אפשרי שגבה חייהם של רבים. בין היתר חושף סגר בפירוט את הזוועות שביצעו הנאצים בחדר 16 הידוע לשמצה במחנה, אשר כונה "מחלקת המשטרה והחקירה": "חדר 16! לא ייתכן שאוכל למנות את מספר ההתעללויות שהתרחשו בחדר הזה עד יום לפני הטיסה שלי ואשר ימשיכו להתרחש שם כעת. איני יכול לנקוב במספר המדויק של האנשים שאיבדו את חייהם כתוצאה מ"החקירה" שהתקיימה בחדר 16..." ומאריך לתעד מקרים של התעללות נוראית שעברו האסירים בחדר זה, ועוד.
בשלב מסויים כותב סגד: "קיבלתי את ההחלטה לברוח ממחנה הריכוז אורניינבורג כשמצאתי את עצמי במצב מתלבט בין התאבדות לבין בריחה...". ביום אחד כשיצא עם עוד אסירים לעבודות חפירה מחוץ למחנה ניצל רגע של היסח דעת של שומר הקבוצה והחל לנוס בריצה בחסות העצים הסמוכים. לאחר מסע בריחה מפרך הוא הגיע לברלין כשהוא מחליף מונית, רכבת, ועוד פעם מונית שוב ושוב, והצליח לבסוף לצאת את הגבול, כשהוא עדין בהלם מגודל האכזריות הנאצית שנחשף אליה, ונחוש לפרסם לעולם את כל מה שעבר ושראו עיניו באורנינבורג.
הדוח המפורט החושף את שיטות העינויים והרצח של הנאצים בימים הראשונים של העידן הנאצי משך תשומת לב בינלאומית רחבה, באמצעותו התוודע העולם לראשונה לעובדה שהנאצים מיישמים הלכה למעשה את האדאולוגיה חסרת הפשרות נגד המתנגדים לה - הספר יצא לאור בזמן שגבלס ואנשיו ניסו לפרסם מצג שקרי כאילו מחנות הריכוז הינם בתי הבראה. כנקמה על פרסום הספר לקח הגסטפו את אשתו ובתו הצעירה של סגר כבני ערובה בתחילת 1934. רק מחאות מחו"ל הביאו לשחרור המשפחה מהכלא ואפשרו לה לצאת מהארץ. זמן קצר לאחר מכן היגר לארה"ב, שם עבד כעיתונאי ב Neue Volkszeitung שיצא לאור בניו יורק, מסר הרצאות על מעללי המשטר הנאצי, והיה פעיל פוליטית והפך למרצה ידוע. סגר נכנס לרשימת הגולים השלישית של הרייך השלישית שאזרחותם הגרמנית נשללה, והפך מבוקש בידי הנאצים. לאחר המלחמה הוא נשאר באמריקה ועבד כעיתונאי עצמאי מאז 1950. הוא התפרסם בעיקר באמצעות פעילות ההרצאות שלו - סגר מסר יותר מ-11,000 הרצאות בארה"ב בלבד. הספר פורסם לראשונה בגרמנית באותה שנה, ותוך זמן קצר תורגם להולנדית.
על גבי העטיפה תצלום פוטו מונטאז' מרשים בו נראה שומר נאצי ואסירים במסדר במחנה אורנינבורג.
102 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב.
