מכתב ארוך ושיר בכתב ידו וחתימתו של הבלשן והמשורר העברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית - נפתלי הירץ וויזל. תקמ"ד [1784].
דברים ששלח נפתלי הירץ ויזל לשמעון פרידלנדר בבקשה להדפיס את כתבי היד של שיריו שעדין לא באו בדפוס. בחלקו הראשון של המכתב מצטט וויזל את המכתב ששלח הפותח בתארים רמים: "אל כבוד הרב החכם... גאון ישראל עטרת ראשי... מי כמוך הגיבור חיל להקים שם בישראל, הכל ברוח בינתך הלכת... והיה כנגן המנגן שיריך מאז מחברותיך ביהודה נפוצו... היום ישתחוו לפניך החכם!". במכתבו ביקש ממנו נפתלי הריץ ויזל כי יואיל להסכים להדפיס את שיריו לתועלת אגודת בחורים משכילים. במכתב התשובה אותו מצטט ויזל במלואו משיב לו המשורר כי אל לו ולחבריו לחפש רוח חדשה בשירי הקודש שיסודותם בעומק חוכמת התורה, וכי עליו ועל חבורתו לא להתמקד ביופי צחות לשון השיר אלא במסר העמוק המוטבע בו שהוא אהבת ה' ויראתו. ובתוך הדברים אף הוסיף שיר בשבח קיום מצוות. ומאריך בענין זה.
בהמשך מופיעים מספר שירים שכתב וויזל, ושירי משכילים שהעתיק בכתב ידו.
נפתלי הֶרְץ וַייזֶל [1725-1805] בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים ובין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, ויש הרואים בו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה. ב-1785 הוציא נפתלי הרץ לאור את "ספר המידות", העוסק במוסר ובחכמת הנפש, ובו מעט מתפיסות המוסר שהתעוררו באותן שנים באירופה. בזמן העבודה על הספר, ב-1783, מתה אשתו, ומאז ועד סוף חייו עבד על יצירתו הגדולה "שירי תפארת".
[10] עמודים. הכל בכתיבת ידו של נפתלי הירץ ויזל. קרעים משוקמים בחלק מהדפים עם פגיעות טקסט קלות.
