GERMAN JOURNY - מסע בגרמניה, מאת Christopher Sidgwick הוצאת Hutchinson. לונדון, 1936 - מהדורה ראשונה. אנגלית. תיעוד ביקורו של תייר אנגלי בגרמניה הנאצית תחת שלטון היטלר באמצע שנות ה-30 כאשר חותמה של התעמולה הנאצית ושנאת היהודים ניכרים בכל פינה, בין היתר תיעוד נדיר של ביקורו בדכאו - מחנה הריכוז הנאצי הראשון שהוקם על ידי הנאצים - זמן קצר לאחר פתיחתו, ופגישה עם אסירים יהודים שהואשמו בחילול הגזע. סקירה נרחבת של גילויי שנאת היהודים בערי גרמניה בשכבות האוכלוסייה השונות זמן קצר לפני המימוש בפועל של תכנית הפתרון הסופי. מלווה בתצלומים פרטיים שצילם המחבר עצמו.
תיעוד ביקורו של כריסטופר סידקוויק האנגלי זמן קצר לאחר שסייר בערי גרמניה (ברלין, קלן, דיסלדורף, אסן, המבורג, דרזדן, לייפציג, נירנברג, ובוואריה) בחורף 1935 בתקופה אותה הוא מכנה "שתיקה מבשרת רעות". באותה העת השלטון הנאצי ייצב את מעמדו בקרב הערים הגרמניות והשאלה שעמדה באויר היתה "איזה מהלך חדש מתכנן היטלר?". בפתח הספר מתאר כריסטופר את מטרת ביקורו: "אמרתי לעצמי בעגמומיות, הגיע הזמן לשיטוט ערמומי ברחובות העכורים, להצצה על החיים במחנות העבודה, במחנות הריכוז, בביתו של הגרמני הפשוט. זו הייתה כוונתי באחד מאותם ימים מטורפים בסוף דצמבר של 1935. עד כמה סביר שאצליח לבצע את זה, לא יכולתי כמובן לדעת, אבל עם לא מעט התרגשות של ציפייה ארזתי תיק עם מפות, סרטים, פתקים... ויצאתי". בביקורו בגרמניה כריסטופר פגש באנשים רבים מכל שכבות האוכלוסייה, ביקר במסעדות ובבתי קפה כמו גם במבנים ציבוריים של הרייך הגרמני, ובאופן בלתי אמצעי הוא מתאר את הלך הרוח ברחוב הגרמני הן מהצד הגרמני והן מהצד היהודי.
כבר בהגיעו לגרמניה הוא הופתע מהעובדה כי לכל מקום שהגיע קידמה אותו הקריאה "הייל היטלר" - בשדה התעופה, במעברים בין תחנות, בכניסה וביציאה ממבני ציבור ועוד. באופן מיידי הוא הרגיש כיצד הפכה גרמניה למדינת המנהיג האחד באופן טוטלי בשונה כל כך מהמצב שהיה בביקורו הקודם כשנתיים קודם. בהגיעו לקלן הוא מתאר את פני האנשים הגרמנים כפנים רציניות, קודרות וחיוורות. חנויות הספרים מלאות בספרים על היטלר ורוזנברג. בכל מקום שביקר הוא הבחין בתופעה אותה הוא מכנה "בידוד" - העם הגרמני מכונס בתוך עצמו, בתוך האידאלים החדשים של הנאציזם, ונראה שאינו מודע לעובדה כי בחוץ יש עולם אחר, עמים אחרים, ותרבויות אחרות - הציבור הגרמני באמת האמין שגרמניה נולדה מחדש עם אדולף היטלר. היו מקומות בהם נתקל בהערצה עיוורת לפיהרר, באחד מהם הוא שמע נערה גרמניה מתבטאת כי היטלר הוא תוצר הגזע המשובח ביותר מאז שחר ההיסטוריה. במינכן הוא שוחח עם גרמנים שטענו שהיטלר לא עתיד למות. בין היתר הוא ביקר במחנות ההכשרה של צעירי היטלר בהמבורג אותם הוא מתאר "מכונת מלחמה של צעירים סנובים", ופגש צעירים שחוזרים שוב ושוב על האידאלים הגרמנים-נאצים ה"מתישים" כלשונו.
בביקורו בברלין הוא מציין כי ראה בה יהודים יותר מבכל מקום אחר בגרמניה, למרות שבה הורגשה העוינות הנאצית כלפי יהודים יותר מבערים אחרות. הוא ביקר ב"משרד התעמולה" - הבנין ממנו יצאה התעמולה הנאצית בראשות יוזף גבלס. את משרד התעמולה הוא מתאר כמקום שיותר מאשר עוסק בהפצת תעמולה נאצית, הוא עוסק בהשתקה של כל גילויי התנגדות לנאציזם. את הרושם שלו מהביקור בבנין התעמולה הוא מתאר: "זה עסק קודר ורעיל התעמולה הזו. מעוות, מוגזם, ומטעה...ידעתי שכל מה שנאמר לי על ידי הנציג, הכל שקר מוחלט... אבל זה משפיע על מכלול המצביעים לאורכה ולרוחבה של גרמניה... שאלתי את עצמי האם נותרה שפיות בגרמניה...".
באחד מימי החורף יצא כריסטופר בליווי המדריך הגרמני שלו למסעדה והתיישב בשולחן מבלי ששם לב שהוא נמצא באגף "ליהודים בלבד". וכך הוא מתאר את שאירע שם: "המדריך שלי, נאצי משוכנע, סיפר לי בטונים נמוכים בדיסקרטיות על היהודים, על חוסר המוסריות שלהם ועל השקפתם המרושעת והאגואיסטית. "רק תסתכל על היהודייה הזו משמאלי, " הוא אמר, "האם פניה לא מספרות לך שהיא לא ישרה, מרושעת ואנוכית?" ההצהרה הבטוחה הזו נפלה ממנה שתי שניות לאחר מכן, כאשר אותה יהודייה ממש נגעה בזרועו של המדריך שלי והושיטה ארנק, ואמרה שהיא פשוט הרימה אותו מהרצפה ושאלה אם זה שלו. זה היה שלו, וזה היה מלא בכסף, והמדריך שלי נראה טיפש, הודה ליהודיה בצורה הגרמנית הכי לא מוסמכת, ופנה אלי כדי למלמל משהו על כך שזה רק נימוס בינלאומי..." .
בסיוריו ברחובות הערים היה עד כריסטופר כמה פעמים להתנקלויות מצד הנאצים לבעלי חנויות יהודיים בברלין, השחתת סחורה, מכות, ותקריות אנטישמיות שונות. כריסטופר מציין כי הכלכלה הגרמנית תלויה ביהודים באופן שהחרם על התוצרת היהודית מצליח רק באופן חלקי, וכי הנסיבות הכלכליות בגרמניה הפכו את החרם לדבר בלתי אפשרי בפועל. עם זאת הוא פגש גרמנים רבים אשר הרהרו על המצב הקיים וניכר בהם שהיו מעדיפים לחזור לגרמניה של לפני היטלר. לדבריו כמעט כל גרמני מעל גיל 40 הביע חוסר נחת מהטוטליטריות שנכפתה על גרמניה בראשותו של היטלר.
אחד הפרקים המרתקים בספר הוא ביקורו של כריסטופר במחנה דכאו. אחת ממטרות ביקורו היתה לבדוק האם השמועות על הנעשה בדכאו נכונות. הוא לא מפרט בספר כיצד קיבל אישור להיכנס למחנה פרט לעובדה שרק לאחר שחתם על כמה טפסים שלא ממש התעמק בתוכנם הותר לו להיכנס לשטח המחנה. בשער המחנה הוא פגש שומרים גרמנים חסונים שהמראה שלהם נועד להרתיע בורחים פוטנציאלים. בשטח המחנה עצמו הוא ראה אסירים עובדים, או במצב כוננות לעבודה, כשהוא מלווה באחד הפקידים הנאצים אשר הסביר לו שדכאו הוא למעשה "מחנה חינוך", בהסבירו: "אלו אסירים פוליטיים. אנו שומרים אותם כאן כדי ששלום המדינה לא יפגע. אנו עושים כמיטב יכולתנו להוכיח להם שהתיאוריות שהיו להם פעם אינן ברות ביצוע, וברגע שהם מסכימים שהנאציזם הוא התיאוריה הטובה והיחידה, הם משתחררים...". הנציג הגרמני (המכונה בספר X) המשיך אתו לצריף היהודים בו עמדו מספר יהודים בפחד מבלי לזוז, וכך הציג לו הגרמני את היהודים: "אלה המזל הרע של גרמניה. יהודים מלוכלכים. יש ארבעים וארבעה במחנה הזה, וצריך לירות בכולם. הנה, אתה, צעד קדימה למה אתה כאן. יְהוּדִי. טומאת גזע הייתה ההאשמה. "אה, להטריד בנות אריות, אה?... אז הוא קרא לעוד אחד קדימה. הוא היה איש קטן והיו לו פנים נעימות. היו לו עיניים שהסתכלו וראו, לא עיניים שנעצו מבט עמום ואטום... הוא נשאל כמה זמן הוא שם, וכשהוא אמר "רק שלושה שבועות" יכולתי להבין למה הוא נראה יחסית שמח: הוא לא היה שם מספיק זמן. "למה אתה כאן? שוב הבנות? כן, בנות אריות יותר מושכות מהיהודיות, אה? יהודים ארורים חשבתם שתנהלו את גרמניה. טוב, טעיתם. גרמניה מנהלת את היהודים, עכשיו..." אמר X. כריסטופר המשיך אתו לאגפים נוספים במחנה, ולאורך כל הפרק ניכר ההלם שלו אל מול הבריונות הנאצית שנתקל בה בפעם הראשונה בחייו. הוא הגיע לבית החולים במחנה וראה אסירים קטועי רגליים ופצועים בחלקים שונים בגוף בפצעים שניכרו כפצעי חבלה, ולפי מבטיהם העמומים והמרומזים והמשפטים הקצרים בהם השיבו לשאלותיו הוא החל לאט לאט להפנים שבדכאו מתבצעים זוועות איומות בדיוק כפי שהשמועות סיפרו. לאחר ביקור של שלוש שעות בדכאו הוא שב למינכן, משוכנע כי מחנה הריכוז הגרמני הוא התופעה החמורה ביותר בה נתקל מעודו. כריסטופר שב לאנגליה בחששות כבדים לגבי עתידה של גרמניה, ובפרט לגבי עתידם של היהודים. הביקור גרם לו להבין שהנאצים "רציניים" בכוונותיהם באשר לרדיפת היהודים ומתאר זו כתופעת הקיצון החמורה ביותר שנתקל בה מעודו - "שנאה שנאה, ועוד פעם שנאה", כשהוא ממהר לחזור הביתה לבריטניה החופשית.
תיעוד בלתי אמצעי חשוב ביותר לזמן בו הדיקטטורה ושנאת היהודים הנאצית הבשילה בקרב האוכלוסייה הגרמנית.
הספר מלווה ב 26 לוחות תצלומים שצילם כריסטופר עצמו ברחבי גרמניה, ביניהם: פתח הכניסה לבית פרטי ב Oberammergau על הדלת מופיע השלט: "יהודים לא רצויים בבית הזה", נער ונערה ב"נוער היטלר", שילוט למחנה הריכוז דכאו, חלון ראווה של חנות לממכר פריטים נאצים, תצלומים שונים של סצינות רחוב, ועוד.
284 עמ' + 26 לוחות תצלומים על פני עמוד שלם. כתמים בחלק מהדפים. מצב טוב.
